פרשת ויצא

דפי מאורות (5771-07)
פרשת ויצא מספרת על נדודיו של יעקב. לאחר קבלת הברכות מיצחק הוא בורח מאחיו עשו לכיוון ארם כדי לשאת אישה מבנות לבן.
 
 

בדרכו הוא עוצר ללון וחולם את החלום המפורסם על מלאכי האלוקים העולים בסולם. בבוקר, לאחר ההתגלות האלוקית בחלום, יעקב מבין כי זהו בית אלוקים וקורא למקום בית אל. שם הוא נודר נדר:
וידר יעקב נדר לאמר: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים.והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח, כ–כב).
יעקב הוא ממשיך ללכת ומגיע לאזור מגוריו של לבן. שם, ליד הבאר בשדה, הוא פוגש את רחל, אשתו לעתיד. לאחר מסכת ארוכה של התעללות מצד לבן, הן בנישואין ללאה הן בענייני התשלום על עבודתו, מחליט יעקב לעזוב את בית לבן. אך לפני כן, הוא מתייעץ עם נשותיו:
ויאמר להן ראה אנכי את-פני אביכן כי-איננו אלי כתמל שלשם [...] ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב [...] אנכי האל בית-אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן-הארץ הזאת ושוב אל-ארץ מולדתך.  ותען רחל ולאה ותאמרנה לו  העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו [...] ועתה כל אשר אמר אלקים אליך עשה (בראשית לא, ד–טז).
בעוד שיעקב עסוק בבריחה מבית לבן רחל גונבת את התרפים מאביה. הם יוצאים מארם והולכים לכיוון הגלעד. בשלב זה מופיע לבן. בדו-שיח הקשה שמתפתח במפגש מופיעה גם השאלה "למה גנבת את אלהי?!" לבן הזדעק על גניבת התרפים. יעקב עונה: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" (בראשית לא, לב). הפרשה מסתיימת בסיפור הברית שכורתים יעקב ולבן.
ידוע שרחל אמנו נפטרה צעירה בעת שילדה את בנימין בנה הצעיר. חז"ל מתעסקים רבות בשאלה מדוע מתה רחל. התשובות המובאות במדרשים מקורם בפרשה:
"ורבנין אמרין כל מי שהוא נודר ומשהא את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו. ממי את למד? מאבינו יעקב שעל ידי שנדר ושהא את נדרו קבר את אשתו".[1] בתחילת הפרשה ראינו את הנדר של יעקב – לעשר מכל אשר לו אם ה' ישמרהו בדרך מעשו אחיו. המדרש טוען שכיוון שיעקב השהה את הנדר שלו והתעכב מלבצע אותו, רחל נפטרה.
מדרש נוסף מסביר: " 'ותען רחל ולאה ותאמרנה לו' – למה מתה רחל תחילה? [...] ר' יודן אומר: שדיברה בפני אחותה".[2] כאשר יעקב שאל את לאה ואת רחל מה דעתן על בריחה מבית לבן, רחל היא זו שעונה ראשונה לשאלה. וכיוון שענתה לפני אחותה הבכורה – נענשה.
מדרש נוסף טוען שמות רחל היה בעקבות גזרת יעקב על גונב התרפים: " 'עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה' [...] ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם לשם שמים, שלא יעמוד אביה בקלקולו. לפיכך החרים ואמר לא יחיה, ואף על פי כן פגעה בו קללתו [...] וכתיב 'מתה עלי רחל', על הגרמת קללתו".[3]
המדרשים שהובאו מציגים סיבות שונות למות רחל. מעניין לראות ששלוש הגישות הפרשניות הללו קשורות לדיבור – נדרו של יעקב, קללתו על גונב התרפים, ותשובת רחל לפני אחותה הבכירה.[4] נקודה זו בפרשה באה אולי להאיר לנו את משמעות כל דיבור היוצא מפינו. כפי שידוע לנו העולם נברא בעשרה מאמרות (אבות ה, א), גם "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח, כא). הדיבור שיכול לבנות עולמות עלול גם להחריבן.
הדר אברהם
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך ולחינוך חברתי קהילתי

 


[1]    ויקרא רבה (מרגליות), פרשה לז.
[2]    בראשית רבה (וילנא), פרשה עד סימן ד.
[3]    שכל טוב (בובר) בראשית לא, לב.
[4]    מבוסס על רעיון המובא במאמר של יעל לוין "בדמייך חיי".
 
 

 

 

 

מחבר:
אברהם, הדר