פרשת וירא

 

בתחילת פירושו לפרשת העקדה כותב ר' יצחק אברבנאל: "הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות".

עוד לפני הציווי על עקדה מקדים הפסוק ואומר: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (בראשית כב, א). עצם הניסיון מעלה תהייה גדולה, כפי שמנסח זאת הר"ן: "וזה הניסיון צריך להתבאר [...] כי אין ספק שלא ינסה ה' יתברך לידע אם יעמוד בניסיונו, כי ה' יתברך צופה ומביט כל העניינים העתידים, ואין אצלו ספק כלל". כלומר, הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ולא נעלם ממנו דבר. אם כן מדוע יש צורך בניסיון? הרי הקב"ה יודע על גודל אמונתו של אברהם אבינו ע"ה בלא צורך בעקידה! מסביר הרמב"ן: "יקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה ית' יצווה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל". ר' אברהם אבן עזרא כותב: "יש אומר כי הסמ"ך תחת שי"ן והה"א תחת האל"ף [...] והגאון (רבי סעדיה גאון) אמר שמילת נסה להראות צדקתו לבני אדם".

ראב"ע מציע שני פירושים למילה "נסה". האחד – נשא: הקב"ה גרם לאברהם להיות נישא (בשינוי אותיות), רומם אותו לגבהים עליונים בזכות ציווי העקידה. אם כן מדוע מראש לא נכתב "והאלקים נשא את אברהם"? לשם כך מביא ראב"ע את דעת הרס"ג כפירוש שני: "להראות צדקתו לבני אדם". המילה "נסה" פה מלשון "נס", להעלות על נס את צדקתו וגדולתו של אברהם אבינו ע"ה.

ידוע וברור כי הקב"ה חוקר כליות ולב ואין הוא זקוק  לניסיון  חלילה  כדי לדעת אם אברהם יעמוד בו. אלא שבעצם הניסיון מסתתר עיקרון גדול באמונה ובחינוך: 

 

יראת ה' הבסיסית נקנית על ידי ידיעת האמת והשקר ומתוכם פרופורציות נכונות בין גודל לקוטן. ילד קטן אינו חוצה כביש לבד מכיוון שלא רכש את הכישרון להבחין ביחס הנכון בין עצמים. אדם בוגר הניגש ללימוד התורה צריך בראש ובראשונה לרכוש  את היחס הנכון לאבותינו. פרשת העקדה באה ללמדנו יותר מכל על היחס הנכון בינינו ובין אבותינו, שרק מתוך ההכרה האמתית בגודלם אפשר לטעום טעם עבודה. הנביא ישעיה אף מצווה על כך: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי ה'; הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישעיהו נא, א–ב).

אם ברצוננו להיות מבקשי ה' ורודפי צדק; אם ברצוננו להבין את הבסיס שעליו עומד הקשר של עם ישראל וריבונו של עולם, התחנה הראשונה שבה עלינו לעבור היא הרמת המבט אל דמויותיהם המזהירות של אבותינו.

זאת גם הסיבה שאנו מזכירים את העקדה ביום הדין, בסליחות וביום כיפור, כיוון שבסיס העולם הוא אברהם אבינו. הוא הבסיס לתשובת העולם ולתשובה בכלל, כפי שמופיע במדרש:

ומיהו האדם הגדול בענקים? זה אברהם. ולמה קורא אותו גדול? שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל, יבוא אברהם ויתקן תחתיו

   (בראשית רבה, פרשה יד).

שנזכה להיות ראויים וגאים בהיותנו זרעו של האדם הגדול בענקים.