פרשת וירא

דפי מאורות (5775-04)
"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא
יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית יח, א)
 
במדרש בבראשית רבה (פרשה מב) מובא:

בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול, הלך ונמלך בשלושה אוהבי

 

אמר לו ענר: כבר בן מאה שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך?! אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך?! אמר לו ממרא: אלהיך, שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו?! אמר לו הקב"ה: אתה נתת לו עצה למול, חייך שאיני נגלה אליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך. הה"ד "וירא אליו ה' באלוני ממרא".
וכן בביאורו של רש"י לשם המקום "ממרא" (בראשית שם) משמע שהמקום נקרא אלוני ממרא, מפני שממרא נתן לאברהם עצה למול ולכן זכה שדווקא בחלקה שלו ה' יתגלה לאברהם.
שואל השפתי חכמים (שם, אות ג באמצע): לכאורה לא צריך היה אברהם את ממרא כדי שייתן לו עצה טובה למול את עצמו, מפני שאם ה' ציווה את אברהם למול, אין זה משנה כלל אם הוא שומע את זה מממרא או לא. הרא"ם אומר שוודאי שגם אם ממרא לא היה מייעץ לאברהם למול, אברהם היה עושה זאת, מפני שכך ציווה ה'.
אלא מסביר השפתי חכמים שאברהם רצה לבדוק מי הם החברים שלו,
לפי שאשכול ענר וממרא היו בעלי ברית אברהם, ובפה היו נראים לו כאילו הם אוהבים אותו, ואברהם היה רוצה לשקול דעתם אם אינם אחד בפה ואחד בלב עמו [...] וסוף דבר אשכול וענר נתנו לו עצה שלא ימול, אלא ממרא לבד נתן עצה שימול.
יתרה מכך, ממרא לא הסתפק רק במתן עצה לאברהם אבינו אלא אף נתן דוגמה אישית ומל את עצמו, כפי שמופיע במדרש הגדול (בראשית יז, כג). בכך מתחזקת המחשבה על אודות ממרא כמי שמייצג ויכול להוות חברה טובה הסובבת את אברהם (בספרי הקבלה מובא שממרא הוא אותו "אבא אומנא" ממסכת תענית שהיה רופא אמן וזכה להציל אנשים מסכנה, בדיוק כמו ששכנע את אברהם שאין סכנה בכך שימול את עצמו ולא יפחד מאף אחד).
הרמח"ל במסילת ישרים (פרק ה, בביאור מפסידי הזהירות) כותב:
כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם.
כלומר, הרמח"ל מבהיר שאחד ממרחיקי הזהירות שבאדם, כלומר אחד הגורמים לכך שאדם "ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה" (כדבריו בפרק ב, באור מידת הזהירות), ולא ידע מה טוב או רע, או אף יחשוב שהרע הוא דווקא טוב, זה כאשר יש לאדם חברה שאינה טובה. חברה כזאת משפיעה עליו לא להיות דבק בדרך טובה אשר בחר בה, או גרוע מכך – מסיתה אותו להתנהגות רעה.
אמנם כידוע מדברי הרב דסלר (מכתב מאליהו, "קונטרס בחירה חופשית") גם אם אין אדם זוכה לחברה טובה עליו לדבוק בטוב, על אף שנקודת ההתחלה שלו לעשות כך היא רחוקה ממי שנולד במקום השואף לדרך הנכונה.
אך ודאי הוא שאדם הרוצה לגדול בצורה טובה, להתרומם אל על ולקיים את מהותו ותפקידו בעולם, עליו לגדול בסביבה טובה, סביבה שאינה מפחדת מאף אחד כאשר היא רואה את הטוב מול עיניה. כך מובן מדוע מסביר האבן עזרא (בראשית יח, כו) שהסיבה שה' אמר לאברהם "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם", היא כיוון "שהם יראים את ה' בפרהסיא".
כל אחד מאתנו יכול ללמוד משבת זו כיצד צריכה החברה להתקיים נכונה כדי שיתקיים בנו, "טוב לצדיק וטוב לשכנו" (רש"י במדבר ג, לח, ד"ה: "משה אהרון ובניו"). וכן מאמר המשנה במסכת סנהדרין (עא עמוד ב) ש"כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם".
 
 
יהושע אודרברג
בוגר ההתמחויות לתנ"ך ולתלמוד, קמפוס רחובות
 

 

מחבר:
אודרברג, יהושע