פרשת וישב

​בדברי המדרש יש תיאור נפלא של שעה אחת בימי עולם. התיאור מראה כיצד מתנהלים החיים בעולם הזה, ומה נעשה באותה שעה בשמים. כאן בארץ טרודים ואבלים, ואילו היושב בשמים מכין את לידת המשיח (ולא רק את הגאולה העתידה מכינים, אלא גם ראשיתה של גאולת מצרים מתחילה להתגלגל עם מכירת יוסף). מקרא זה אפשר להקיש לשאר המאורעות המתרחשים בעולמנו מדי יום וללמוד "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". רעיון זה מרחיב המגיד מדובנא בבארו כי בהנהגת ה' עם הברואים אנו מוצאים שתי דרכים: (א) לעתים מתגלה שפע טובו יתברך, כגון כאשר הקב"ה נותן לאדם עושר,  כבוד, נכסים וכדומה; (ב) לפעמים השפע המושפע על אדם מסווה באמצעים הנראים לנו כאילו הם לרעתנו, כגון צרות, עוני ומכאובים. הדרך השנייה דומה לפעולות יצירה שונות, למשל תפירת בגד: כאשר חייט מקבל לידיו אריג משי יקר ומשובח על מנת לעשות ממנו מלבושי פאר והדר, לאחר שמשרטט החייט כמה קווים על האריג, הוא נוטל מספריים וחותך את האריג לחתיכות בגדלים שונים. ה‏‎‏‎סַכל שרואה את מעשי החייט יזעק, בחושבו שהנה משחיתים ומקלקלים את האריג היקר. לעומתו, החכם מבין כי מעשים אלו הכרחיים לצורך תפירת הבגדים. אדרבה, רק בדרך זו ניתן להביא את האריג לתכליתו – עשיית בגדי מלכות.

 

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד).

בזה מלמדת אותנו המשנה כיצד להשקיף על מאורעות החיים. הרעות הנראות לעיני בשר ודם אינן רעות כלל וכלל. אדרבה, הן מהוות סיבה לצמיחת טובות וברכות נשגבות. כשם שחרישה וזריעה קודמות לקצירה, כך יש לפרקים להקדים רעה כדי שתוכל לבוא טובה. כשאדם מקבל את הרעה בשמחה, הרי הוא מביע בזה את אמונתו בה' ואת הכרתו כי הוא יודע שה' בוודאי חפץ בטובתו, וממילא יחפוץ ה' להשלים את אשר החל לעשות ולהביא את הטובה בעקבות הרעה.

על פי דברים אלו נבין את הנהגת ה' עם יעקב אבינו, בצרות שהיו לו  מיוסף, שמעון ובנימין.

הקב"ה זיכה את יעקב להיות מניח היסודות לבניין בית ישראל. כדי שיוכלו לקבל את התורה ולבוא אל הארץ הקדושה ולהשרות השכינה בתוכם נזקקו בני ישראל להיות משועבדים תחילה במצרים, כמאמר הגמרא בברכות (דף ה) "ג' מתנות טובות ניתנו לישראל וכולם לא נתנו אלא על ידי יסורים: תורה, ארץ ישראל ועולם הבא". נמצא אם כן שהירידה למצרים היא החריש הראשון לקראת צמיחת ישועות עם ישראל.

על הירידה למצרים נאמר מדרש על הפסוק "ויוסף הורד למצרימה" (בראשית לט, א): "משל לפרה שהיו מושכים אותה ולא היתה נמשכת. מה עשו לה? משכו את בנה לפניה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרים. אמר הקב"ה בני בכור הוא ואני מורידו בביזיון?! אלא הרני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו". זה פשר הצרות שפקדו את יעקב סביב מכירת יוסף ושהייתו במצרים.

כאשר פוקדות את האדם צרות שונות, הוא חייב לדעת שכל מה שנגזר עליו הרי זה כגזירת החייט בבד על מנת לעשות בגד. גם אם התועלת שתצמח מן הגזירה אינה מתגלה לנגד עינו, עליו להאמין באמונה שלמה כי סוף הטובה לבוא בעולם הזה או בעולם הבא. השגתנו קצרה מלהבין את דרכי ה' ותבונתו, שהרי על זה אמר (ישעיה נה) "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם".   

(מתוך הספר "לקח טוב" של טוביה בר אליעזר).