דפי מאורות (5773-09)

"ביקש יעקב לישב בשלווה"– האם יש מקום לשלווה?

 

פרשת השבוע מתחילה בפסוק: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". נדמה שסוף סוף זוכה יעקב לשבת בשלווה אחרי אירועים קשים ומסעירים.

 

 

בפרקים הקודמים מתארת התורה את אירועי חייו של יעקב. כבר כשהיה בבית הוריו אמו רבקה מאיצה בו לברוח מפני עשיו: "עתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה [...] עד אשר תשוב חמת אחיך".

יעקוב בורח מפני עשיו ללבן ועובד שבע שנים עבור רחל, אך כאמור לבן מרמה אותו ומחליף את רחל בלאה אחותה ויעקב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות בעבור רחל אשתו: "ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני [...] נתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות". גם העבודה אצל לבן לא הייתה עבודה הוגנת. יעקב מתאר לנשותיו איך אביהן לבן הונה ורימה אותו בתקופה שעבד אצלו: "אבכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלקים להרע עמדי".

אחרי שיעקב עוזב את בית לבן תלאותיו לא תמו. הוא ממשיך לברוח מעשיו ובדרך הקב"ה מזמן לו התמודדות פיזית מול מציאות שהיא כלל לא ארצית – מאבק עם מלאך ה': "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר [...] והוא צלע על ירכו".

על אף צליעתו, יעקב חייב להיות מוכן למפגש עם עשיו אחיו. הוא מתכונן בשלושה מישורים: מלחמה, תפילה, ודורון. על אף ההכנה הרבה יעקב לא יודע מה יהיה סופו של המפגש עם אחיו וכשמתקרב יעקב לעשיו הוא רואה את אחיו עם צבא רב: "וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש". לאחר שהמפגש עם עשיו נגמר בשלום ונסתיימו ימי נדודיו, לא זוכה יעקב לשלווה המיוחלת. בנו של נשיא הארץ "שכם בן חמור" מענה את דינה בתו של יעקב: "וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ [..] וישכב אתה ויענה".

גם כאשר הסיפור הזה מסתיים אחרי היוזמה המורכבת של שמעון ולוי להרוג את כל אנשי העיר, הקב"ה מצווה את יעקב לעלות לבית אל ולבנות מזבח. כשיעקב עוזב את בית אל מתה עליו אשתו, בדרך אפרתה: "ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה [...] יצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום". לא זו בלבד שמתה עליו אשתו האהובה, הרי שזמן קצר לאחר מכן מת אביו.

אחרי התלאות הללו אנו פוגשים שוב את יעקב בפרשתנו יושב בארץ כנען. אנו, שקראנו את כל תלאותיו, מייחלים סוף סוף לשלווה שיזכה לה יעקב אבינו הצדיק שכל כולו אמת ומידות נאצלות. אך אנו יודעים שמכאן מתחילים תלאותיו של יוסף בחיר בניו, כמו שכתוב בפסוקים הבאים: "ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף [...] יקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים. ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו". יעקב נאלץ שוב להתאבל, והפעם על יוסף בנו. כל הניסיונות לנחמו עלו בתוהו ואנו נשארים עם התמיהה.

רש"י מלמד אותנו על הפסוק הראשון דבר מבהיל שאלמלא אמר זאת רש"י – לא היינו רשאים לאומרו:

ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.

רש"י מפרש את סיפור מכירת יוסף כעונש ליעקב על כך שכעת, כשניצל מכל אויביו, ביקש "שלווה". מובן שאל לנו לדון את יעקב אבינו אלא ללמוד מכך מוסר לעצמנו.

רש"י מלמד אותנו שהעולם הזה איננו מקום של ישיבה  בשלווה; השלווה מקומה בעולם הבא. כמו שאמרו חז"ל "היום לעשותם ומחר לקבל שכרן": השכר לעתיד לבוא, ובינתיים בעולם הזה תפקיד הצדיקים, ומתוך כך גם תפקידנו, הוא לעשות!

 

ברוריה גרינצייג 

סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך ולמחשבת ישראל

ובמכון הגבוה לחינוך ואמונה

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

וישב תשעג

מחבר:

גרינצייג, ברוריה