פרשת וישלח

דפי מאורות (5774-08)
המטרה מקדשת את האמצעים?!
 
פרשת וישלח כוללת בתוכה את מעשה שמעון ולוי אשר בתגובה לאונס שכם את דינה הרגו את כל אנשי העיר שכם. קיימת מחלוקת בין הפרשנים אם הריגת כל אנשי העיר בעקבות חטאו של אדם יחיד – שכם בן חמור – היא מוצדקת או לא.
 
 
הרש"ר הירש מגנה את מעשה שמעון ולוי:
עתה מתחילה הגנות, ואין בדעתנו לחפות עליה. אילו הרגו את שכם וחמור, ודאי היה הדין עמהם. אך הם לא חסו על אנשים חסרי מגן, המסורים בידיהם בלא כוח. גדולה מזו, הם שדדו, ובדרך כלל פקדו על אנשי העיר את עוון אדוניהם. לכך לא הייתה כל הצדקה. לפיכך גם גוער בהם יעקב [...] בתשובתם היחידה "הכזונה יעשה את אחותינו" הם מגלים את כל נימוקם [...] הם רצו להפיל את אימתם על הבריות שלא יעיזו אחרים לעשות כדבר הזה [...] אך הם הרחיקו לכת כאשר הרגו צדיקים בעוון רשעים תקיפים (הרש"ר הירש, בראשית לד, כה).
הסברו לכך הוא שמעשם אינו מוצדק, שאמנם שמעון ולוי הרשו לעצמם לשפוך דם כדי להרתיע את הבריות, אך אין זו סיבה מספקת כדי להרוג חפים מפשע.
לעומת זאת, אור החיים הקדוש מצדיק את המעשה משני טעמים:
אכן הנה בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא בעל עבירה, אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם אשר על כן הרגום מדין רודף, והוא אומרו ויהרגו כל זכר ובזה השיגו להרוג את חמור ואת שכם וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחויב להם מיתה.
עוד טעם שהרגו כל בני העיר לצד שהם היו בעזר שכם לגזול דינה, ובני נח מחויבים מיתה על הגזל, אבל על העריות אין חיוב כי דינה לא הייתה אשת איש. ותמצא שאמר הכתוב אשר טמאו אחותם הרי כינה המעשה לכולם, הא למדת שיד כולם שוה בגזילה (אור החיים, בראשית לד, כה). לדבריו, הטעם הראשון הוא כי כוונתם אכן הייתה להרוג רק את בעלי העברה,
אך אנשי העיר עמדו נגדם כדי למנוע מהם להרוג את מלכם ולכן הרגו אותם מדין רודף. רק לאחר שהרגו אותם הצליחו להרוג את חמור ואת שכם. אם לא היו הורגים את אנשי העיר לא היו יכולים לנקום במי שחייב היה מיתה. הטעם השני הוא שאנשי שכם היו שותפים לחטא. הרי נאמר בלשון רבים, "אשר טמאו אחותם" ולכן גם הם היו חייבים מיתה.
לכאורה, מהטעם הראשון בפירוש אור החיים נראה כי "המטרה מקדשת את האמצעים". כלומר כדי להרוג את שכם בן חמור ניתן להרוג את אנשי העיר המהווים מחסום בפני שמעון ולוי לבצע את פעולתם. האם ניתן לומר על שמעון ולוי שהם יעשו כל דבר כדי להגיע למטרה, אפילו כשמדובר במעשה כזה חמור של שפיכות דמים?
הרב חנן פורת זצ"ל, בספרו "מעט מן האור", מבאר שיש מקום לענישה קולקטיבית (הריגת כל אנשי העיר שכם) במקרים ספציפיים בלבד. אחד מהם הוא כאשר האוכלוסייה נותנת תמיכה ומסתור למבצעי הפשע, משום שאז היא נחשבת כשותפה מלאה למעשיהם וממילא פגיעה בה איננה נחשבת לפגיעה ב"חפים מפשע". נוסף על כך, ניתן לקבל פגיעה בחפים מפשע כאשר הכוונה היא לפגוע בפושעים בלבד, אולם בגלל היותם של פושעים אלו בתוך אוכלוסייה או בקרבתה או בגלל הקושי לפגוע בהם בלבד, נפגעים גם חפים מפשע. גם בכך, לדעתו, אין פסול כיוון שזו דרכה של כל מלחמה.
בהסברו של הרב חנן פורת אנו רואים שני סוגים של אוכלוסיות: האחת היא אוכלוסייה של שותפים לפשע, והשנייה היא אוכלוסייה שנקלעת בעל כורחה למקום המלחמה. אנשי שכם היו מהסוג הראשון, של משתפי הפעולה, כיוון שניסו למנוע משמעון ולוי להרוג את שכם. מכאן למדים שהריגת אנשי העיר לא היוותה אמצעי להריגת שכם בן חמור, אלא פעולה זו יכולה להיחשב כמטרה בפני עצמה.
 
הדר לאופר
סטודנטית בהתמחות למתמטיקה
ובתכנית השלמות לייעוץ חינוכי
 
 

 

 

 

מחבר:
לאופר, הדר