דפי מאורות (5776-08)

ויירא יעקב

 

יעקב אבינו נערך לקראת המפגש עם עשו. בעקבות מפגש זה מפרשי התורה דנים בעמקי נפשו של אחד מאבות האומה. עצם הפחד של יעקב אבינו, לאחר שהבטיח לו הקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כח, טו), עורר תמיהה לא פשוטה: כיצד לא  סמך יעקב על נבואתו-הבטחתו המפורשת?

 

 

​

רש"י, בעקבות חז"ל, מבאר את הפסוק "קטנתי מכל החסדים" (בראשית לב, יא), כלהלן: "לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו".

דברי רש"י אלה מעלים מספר שאלות. הרי מאז ההבטחה שקיבל ביציאתו מארץ ישראל קיבל יעקב אבינו הבטחת שמירה נוספת, סמוך מאוד ליציאתו מבית לבן, ובה נאמר: "שוב אל ארץ אבותיך ומולדתך ואהיה עמך" (בראשית לא, ג). האם החשש היה שחטא חטא גדול בתקופה הקצרה שבין עזיבתו את לבן ובין מפגשו עם עשו? והרי כשהגיע לארץ ישראל, אומר הכתוב: "ויפגעו בו מלאכי אלהים" (שם לב, ב), ולפי חז"ל היו אלה מלאכים שבאו ללוותו [=לשומרו] בהמשך דרכו. אם כן, ראה יעקב אבינו שמתקיימת הבטחתו של הקב"ה גם בבואו ארצה! ואם אכן פחד מהחשש "שמא יגרום החטא", כיצד הזכיר בתפילתו "ואתה אמרת היטב איטיב עמך" (שם שם, יג)? אם באמת חטא, הרי תשובתו בצדו – שחטא, והחטא גרם לבטל את ההבטחה ההיא.

בעל האור החיים הקדוש מבאר את יראתו של יעקב אבינו בצורה שונה. לדעתו, יראתו הייתה במישור "הטקטי" – כיצד עליו להתנהל מבחינה טכנית מול עשו – ולא במישור הקיומי, אם הבטחתו של הקב"ה תקפה עדיין או שמא לא. הבטחתו של הקב"ה קיימת, אך החשש של יעקב אבינו היה שאם הוא יתנהל בצורה שגויה, יגרום במו ידיו למותו. בהסבר דברי המלאכים, "באנו אל אחיך אל עשו" (פסוק ז), כותב האור החיים הקדוש: " 'באנו אל אחיך', פירוש, הוא מראה פנים  היות אחיך, וכפי האמת הוא  'עשו', הרשום בשנאה". חששו של יעקב היה שאם לא [יכין] עצמו למלחמה, שמא עשו יהרגהו ואין בידו של יעקב כלי קרב. ולהכין עצמו בכלי קרב, "וייצר לו", כי אפשר שלא יעשה עשו רעה, וכשיראהו מוכן בכלי קרב יאמר עשו הלא יעקב הוא דורש רעה, ובזה יחדש שנאתו.

בחציית העם לשניים הכין את עצמו לשתי החלופות, כש"החצי הראשון מראים פני אהבה וחיבה כאח לאחיו, וחצי מחנהו מוכן ומזויין".

האברבנאל מבאר את הדברים בדרך אחרת:

פחד יעקב ויראתו מעשו לא היה מחולשת אמונתו ובטחונו בייעודיו, כי באמת לבו בטוח בה'. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמתי, שבהיכנסו למלחמה יפחד מהמוות, וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה החיים ויבחר המוות היפה, וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה לחושבו שלא ימות, לא ייקרא גיבור – כמו מי שייתן צדקה להבזות הממון בעיניו, לא ייקרא נדיב, כי לא עשה זה לטוב בחירתו אלא מפני היותו מבזה את הממון. ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות, ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה. ולנדיב שיאהב הממון, אבל יתנהג מצד המעלה.

וכן היה ענין יעקב. כי אם היה בלתי ירא ולא מפחד מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על בטחונו בשם יתברך ובייעודיו, כי יהיה הולך אליו לחושבו שיתנהג עמו כאח. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו, וידע זה בבירור, עד שהכוח החיוני אשר ליעקב התפעל מזה, כי ראה ופחד, ועם כל זה שכלו המנהיג את הכח המתעורר אשר לו - כמו שראוי לבעל המעלה – גער בו על פחדו, והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת הראוי להיקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלהיו.

 

חנה טברסקי

סטודנטית לתושב"ע ולחינוך חברתי קהילתי

 

 

 

קבצים להורדה:

וישלח תשעו

מחבר:

טברסקי, חנה