פרשת חיי שרה

דפי מאורות (5774-05)
חיים מלאים ואמתיים
 
"ויהיו חיי שרה...". אחרי פתיחה כזו אנו מצפים להרחבה בעניין חייה של שרה – כיצד היא חיתה ובאיזה אופן – כפי שמצאנו בספר מלכים שכל מלך שנפטר התנ"ך מספר עליו אם הלך בדרך ה' או שהיה רשע.
 
 
מה יש לתורה לספר על חייה של שרה? "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". זהו? זה כל מה שיש להגיד על האימא הראשונה? 
אם נעמיק בפסוקים נגלה שמהמילים הספורות המופיעות בהם אפשר ללמוד על גדולתה של שרה אמנו. ה"אור החיים" מסביר מדוע נאמרה פעמים המילה "חיי". בהתחלה כתוב, "ויהיו חיי שרה, מאה שנה וכו' " ובסוף כתוב, "שני חיי שרה". הוא מסביר שיש הבדל בין הפעם הראשונה לשנייה. בפעם השנייה התורה מציינת את מספר שנות חייה, 127 שנה. לעומת זאת, בפעם הראשונה בא הכתוב לומר שלא רק שגופה של שרה התקיים 127 שנה, אלא שהיא באמת "חיה" בכל השנים האלו, שהיא מילאה אותם בחיוּת ובתוכן. כאן אומר האור החיים משפט חשוב ביותר: "כי הצדיקים מחיים ימיהם, והרשעים ימיהם מחיים אותם". הצדיקים יוצקים משמעות ותוכן בכל אחד מימי חייהם והופכים את הזמן שבו הם חיים לזמן חשוב. לעומתם, הרשעים מבזבזים את ימיהם לבטלה ולריק ורק לוקחים את החיוּת שניתנה להם ולא ממלאים את הימים שקיבלו בשום דבר של תוכן או משמעות. 
שרה אמנו חיה באמת; כל שנות חייה היו מוקדשים לכלל ישראל. לא לחינם היא הייתה האימא הראשונה, שבחייה היא בנתה את היסודות שיעזרו לעם ישראל בהמשך הדרך. חז"ל מעירים שהזמן של 127 שנה מוזכר רק עוד פעם אחת בתנ"ך: "ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה", ואומרים: "לכך נמנו שנותיה של שרה, להגיד כי בזכות שרה שחייתה מאה ועשרים ושבע שנה תמלוך אסתר על קכ"ז מדינות" (מדרש אגדה בראשית).
חייה של שרה היו רצופים ניסיונות, גם כאשר הייתה בשבי אצל פרעה וגם אצל אבימלך. בכל זאת, במשך חייה מעולם לא איבדה תקווה ולא חששה. גם כשאברהם חושש ומבקש ממנה לומר שהיא אחותו, שרה עצמה אינה חוששת. עוצמתה של שרה מחלחלת אל נשות ישראל וגורמת לכך שבבוא היום תקום אישה בשם אסתר ותשתמש באותה עוצמה כדי להושיע את עם ישראל כולו. כשמרדכי יושב בשק ואפר אומרת לו אסתר, "צומו עלי [...] ובכן אבוא אל המלך [...] וכאשר אבדתי אבדתי" (אסתר ד, טז).
פסוק זה מאיר את דמותן של האימהות ומלמד אותנו לחיות חיים של משמעות ושל תכלית; ליצוק תוכן בתוך החיים ולא לרכז אותם אך ורק בלשרוד כלכלית וליהנות; לחפש לעשות מעשים שייתנו תכלית ומשמעות לחיים שאנחנו חיים, אם זה לעשות חסדים אם זה לקבוע עתים לתורה אם זה לקיים מצוות; לשמור על עקרונות המוסר והצדק ולהוסיף טובה בעולם. רק כך חיינו ייתנו משמעות לזמן שאנחנו חיים ולא הזמן יהיה המשמעות היחידה של חיינו.
מספרים על ה"שפת אמת", ר' יהודה ליב אלתר מגור, שכאשר נפטר בגיל חמישים ושתיים הספיד אותו בנו ה"אמרי אמת", ר' אברהם מרדכי, ואמר שלאביו היו שנים קצרות וימים ארוכים. הוא אמנם חי תקופה קצרה, אבל הוא מילא את ימיו עד תום. לכן היו הימים ארוכים. 
שנזכה גם אנחנו לחיות חיים מלאים ואמתיים וניצוק לכל יום ויום בחיינו תוכן משמעותי.
(לקוח מהרב אלדד סבג)
 
שירה זינגר
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד, ובהתמחות לתנ"ך
 

 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
זינגר, שירה