דפי מאורות (5772-05)

אברהם קונה את מערת המכפלה

 

פרשת השבוע פותחת בתיאור מפורט וארוך של קניית אחוזת קבר לשרה אמנו. בפרשת ויחי חוזר יעקב אבינו על פרטי הקנייה. החשיבות שהתורה מייחסת לקניית חלקת קבר מעוררת מחשבה.

 

 

מדוע פרשה זו פרושה על פני כמעט עשרים פסוקים? בנוסף לכתובים אומרים חז"ל: "עשר פעמים כתיב בני חת כנגד עשרת הדברות ללמדך כי כל המברר מיקחו של אותו צדיק כאילו קיים עשרת הדברות" (בבא בתרא סט). מה צופנת הפרשה?

פרשנים שונים מתייחסים לשאלה זו מנקודות מבט שונות ומגוונות:  רבי אברהם אבן עזרא טוען שיש בכך שבח לארץ ישראל שיש בה מעלה לחיים ולמתים, ולכן התאמץ אברהם אבינו לקנות לשרה חלקה בארץ ישראל דווקא. רמב"ן לא קיבל כלל פירוש זה וטען שהפרשה באה להראות על חסדי ה' לאברהם ומימוש הברכה "ואגדלה שמך"; אברהם מגיע לארץ נוכרייה ובכל זאת מכבדים אותו וקוראים לו "נשיא אלוקים". הוא מוסיף שפרשה זו נכתבה גם כדי להודיע לנו את מקום קבורת האבות, כיוון שכל אדם מחויב לכבד את קברי אבותיו.

יהודה נחשוני מציע פרשנות ייחודית: העיסוק בקבר כקניין אדמה הוא מפתח להבנת העניין. נראה שבימים ההם, כבימינו, רכישת קבר הייתה סימן בולט לבעלות על האדמה. המדרש בילקוט שמעוני מציין זאת כדרך אגב:

משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך נתיגע הבן אמר לאביו: אבא, היכן היא המדינה? אמר לו: בני, סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך. (ילקוט שמעוני, סימן תרפ).

מלבד הרעיון העומד מאחורי המדרש קיימת אקסיומה בסיסית: לכל עיר יש בית קברות המהווה סימן להשתרשות אמתית במקום. אפשר לראות הוכחה לכך על דרך השלילה: בתקופה שהבדואים היו נודדים במדבריות הם היו קוברים את מתיהם בכל מקום כיוון שכלל לא היו מחוברים לאדמה שבה היו. עד היום מסורת הקבורה שלהם ייחודית.

ניתן היה לחשוב שהמסורת היהודית מקדשת את הקשר לאדמה על ידי מתים, אך אנו יודעים שרוח התורה לא נוחה מעיסוק תמידי במוות, ומכוונת את האדם להתעסק בחיים. אם כן מדוע האדמה נקנתה דווקא בקניין של חלקת קבר?

נראה שיש משמעות עמוקה יותר. המוות ביהדות אינו רק סגירת מעגל וסיום תקופה, אלא גם פתח ומפתח לחיים חדשים. (בזוהר מסופר על כך שאברהם הריח ריח גן עדן מהמערה ולכן בחר בה). קבר הוא חוליה מקשרת בין אבות לבנים, בין דורות הבאים להולכים, והבלטת בעלותם על הארץ. לא לחינם המאבק על מערת המכפלה בעת החדשה הוא מאבק עיקש ונפיץ. המאבק על מערת המכפלה והעברתו לידים יהודיות, מזכיר לנו את המדרש המפורסם בבראשית רבה עט:

"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה" – א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל, לומר: "גזולים הן בידכם", ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש וקבורתו של יוסף.

כאנשים שחיים בדור של שיבת עם ישראל לארצו ובניית מלכות ישראל, נותר לנו להרהר במסר המובא במדרש ולתהות מדוע דווקא מקומות אלו הם המקומות שעליהם המאבק עם בני דודנו הוא החריף והנפיץ ביותר. איך ייתכן שדווקא במקומות שעליהם אומרים חז"ל "אין אומות העולם יכולין להונות את ישראל", נמצאים בני עם אחר? ואולי באמת כלל לא מדובר בהונאה של אומות העולם, אלא בשייכות שלנו למקומות אלו, שייכות לדורות קודמים ולאדמה שהובטחה לנו?

 

(הדברים מבוססים על הנכתב בספר: נחשוני, יהודה, הגות בפרשיות התורה – בראשית שמות, בני ברק התשמ"ט, לפרשת חיי שרה).

 

הדר אברהם

סטודנטית בהתמחויות לחינוך חברתי ולתנ"ך

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

חיי שרה תשעב

מחבר:

אברהם, הדר