פרשת יתרו

והרי כתוב "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת". כלומר ששמועת קריעת הים עברה באוזני העמים כולם. אם כן, כיצד אפשר לתלות את התגיירותו של יתרו בשמיעה שהייתה נחלת הכלל? שאלה זו מחדדת את מושג השמיעה.

 

כאשר אדם שומע באוזניו, אך שמיעה זו אין לה כל משמעות לגביו, אין שמיעתו נקראת שמיעה לפי מטרתה. המשיל את הדבר הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל לאדם שעוצר את מכוניתו באמצע הכביש ותור מכוניות ארוך ממתין אחריו. כולם צופרים וצופרים, אך הוא אינו זז ממקומו. במקום זאת הוא יוצא ממכוניתו ופונה לעברם: "מה אתם צופרים? הלא אני שומע?!" האם ניתן לומר כי אדם זה שומע הוא?

כאן אנו למדים כי אף שיש לאדם אוזניים שומעות, עדיין לא ייקרא אדם שומע משום שאינו משתמש בכלי השמיעה שלו לפי מטרתו.

 

יוצא שקיימים שני סוגי שמיעה: הראשון – "שמעו עמים ירגזון", והשני – "וישמע יתרו". אמנם את עשר המכות וקריעת ים סוף שמעו העמים כולם, אך האם שמיעה זו הייתה שמיעה של תכלית? העמים כולם אכן שמעו באוזניהם, אך זו הייתה שמיעה שאין בה התעמקות והבנה. היה חסר בה מיצוי מטרת הקב"ה שהשמיע זאת כדי לפרסם את כוחו ואמונתו בעולם. מבחינה טכנית הם אמנם נקראים שומעים, ולכן נאמר: "שמעו עמים ירגזון", אבל ביחס למטרת השמועה כאילו לא שמעו דבר!

לא כך יתרו שלא רק שמע טכנית את הקולות כמו שאר העמים, אלא שמע שמיעה אמתית, שמיעה שיש לה תכלית. הוא, שהיה כהן מדיין, הגדול שבעובדי עבודה זרה, הבין את המסר של המאורעות, הבין את כוונת המשמיע. ההוכחה לכך היא שהרי בסופו של דבר שמיעה זו גרמה לו שבא לחסות תחת כנפי השכינה. על כך נאמר "וישמע יתרו" – שמע מה שלא שמעו שאר האומות.

המפרשים שואלים: למה אמר "וישמע יתרו" ולא "ויוודע ליתרו", שהוא לשון מדויק יותר? התשובה נמצאת בפסוק מתוכחת ירמיה: "שמעו דבר ה' ", שעל ידי השמיעה זוכה אדם לחיים. שמיעה אינה רק שמיעה טכנית של קול, אלא שמיעה היא התבוננות וקבלת קולות הנשמעים.

 

גם לאחר מות אהרון הכוהן כתוב, "וישמע הכנעני מלך ערד" (במדבר כא, א). שואלת הגמרא (ראש השנה ג, א), "מה שמועה שמע? שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני כבוד". גם כאן ניתן לשאול מדוע כתב "וישמע הכנעני" ולא "ויוודע לכנעני". אף על זה נענה את תשובת המדרש: הן אמת שלא רק הכנעני שמע שמועה זו של מיתת אהרון והסתלקות ענני הכבוד. האומות כולם שמעו, אבל הכנעני שהיה עמלק לא שמע רק קולות, אלא התעמק והתבונן, וכסבור ניתנה רשות להילחם בישראל. כולם שמעו, אך שמיעתם בזה הייתה חשובה כאילו לא נשמעה ובבחינת שמיעת קולות שמעו, שהרי לא הסיקו מסקנה אחרת ממה שחשבו עד היום. הם עדיין יראו מישראל, ולא שינתה שמיעה זו את פחדם עד שבא עמלק וקירר את האמבטיה. שמיעתו הייתה שמיעה להרע, אבל שמיעה אמתית, שמיעה עם התבוננות להשחית, וזה משמעות "וישמע הכנעני". מה שמע והבין לפי דרכו הרעה עד שהחליט להילחם עם ישראל? שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני כבוד.