פרשת יתרו

דפי מאורות (5771-17)
גדולתן של נשים
(מקור: הרב דוד לאו שליט"א)

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (יט, ג). כך פונה הקדוש ברוך הוא אל משה רבנו בצוותו אותו לדבר אל עם ישראל. יש כאן חלוקה לשני דיבורים: אמירה והגדה.
 
 

דרשו חז"ל, אמור – בלשון רכה לנשים (מכילתא). מוסיף רש"י ומדגיש שלנשים יאמר משה בשפה רכה, ולגברים ידבר בדברים קשים, כגידים. 
רבים נטו להסביר שהסיבה לצורת הדיבור השונה היא שהנטייה הרגשית אצל נשים חזקה משל הגברים. על כן יש צורך לדבר אליהן ברכות, כי דיבור קשה יגרום להן להיפגע ולא לרצות לקבל את הדברים. לעומת זאת הגברים יכולים לשמוע גם דיבור קשה ועדיין לא יתרחקו. המהר"ל מפראג רואה את הדברים באור שונה. לדעתו, גדלותן של הנשים היא הגורמת לכך שהדיבור אליהן יכול להיות בלשון רכה. לשם הבנת הדברים ראוי לכותבם ממקורם.
 שכרן הרבה מאד יותר משל אנשים, ולכך מקדים הנשים תחילה, וכדאיתא בברכות: גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים וכו'. האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, ואינו מוכן כל כך אל השאנן והמנוחה, הוא העולם הבא, שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויות ומוכנות לה מצד עצמן, שאינן בנות פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים מצד השאנן והשלוה, כי זהו חלק הנשים, וראויות לזה ביותר. במעט הסיוע שמסייעות לתורה שכרן גדול מאד, כאשר כבר הן מוכנות אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום. וזהו "ותגיד לבני ישראל", דברים הקשים כגידים, הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה, כי אינן צריכות כל כך. ואף על פי כן הן ראויות לשכר יותר גדול עד שלזה הקדימן הכתוב.
פרשת יתרו

 פירוש דבריו הוא שהיות שיודעים אנו שהמצוות נועדו לשם זיכוך האדם, בכל קיום מצווה נעשה אדם שלם יותר. לכן הנשים שמטבען קרובות אל השלמות יותר מהגברים, אינן זקוקות לכל המצוות כדי להגיע לשלמות רוחנית. על כן
 פטרה אותן התורה מחלק מהמצוות. לכן אומר הפסוק שיש להגיד לנשים בלשון רכה, לא בגלל שהם ייפגעו ולא ירצו לקבל את הדברים.

כך מסביר גם הרב רבי יעקב משולם אורנשטיין בספרו "ישועות יעקב" (על השו"ע או"ח, סי' מו, ס"ק ה) מדוע נשים מברכות בברכות השחר ברכה שונה מברכת הגברים. אמירתן "שעשני כרצונו" משמעה שהקדוש ברוך הוא ברא את האישה ללא התייעצות קודמת עם המלאכים (כדוגמת "נעשה אדם" הנאמר בבריאת האדם, כאשר המילה "נעשה" מציינת התייעצות קודם בריאת האדם עם המלאכים). בתוך דבריו מסביר הרב אורנשטיין את גדלותה של האישה וכותב: "איננה עלולה לחטוא כמו האדם" (ראו גם בדברי החיד"א בברכי יוסף או"ח, סי' רפד, ד"ה "ואולם").
ברוח מילותיו של המהר"ל מרחיב הרב הירש (בפירושו לויקרא כג–מג) מדוע נשים פטורות מחובת קיום מצוות עשה התלויות בזמן, ומסביר:
פטור נשים שהזמן גרמן איננו נובע מחשיבותן הפחותה כביכול, או מתוך שהתורה לא מצאה אותן ראויות כביכול לקיים מצוות אלה. הטעם לאי חיובן במצוות אלה הוא כפי שנראה לנו בכך, שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלו ולקיומן, משום שדין התורה מבוסס על העובדה שאצל הנשים קיימת חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא, יותר מאשר אצל הגברים. הגברים שהניסיונות בחייהם מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורות מדרבנות ומזהירות, בצורת מצוות שהזמן גרמן.
בפרשיות השבוע הנוגעות ליציאת מצרים יש עניינים המדגישים גדלות זו. הנשים היו אלו שנטלו עמן תופים ממצרים, ורש"י מביא את דברי חז"ל שבטוחות היו שהקדוש ברוך הוא יעשה להן נס והוציאו עמן כלי שיר. הגברים נשברו ואמרו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד), והנשים אמרו "תנה לנו אחוזה" (במדבר כו).
הגמרא המפורסמת אומרת ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא, ב). אנו מאמינים כי זכותן וזכות חיזוק הבית היהודי יזכו אותנו לראות בנחמה.
 
מיכל מדר
סטודנטית בהתמחויות לאנגלית ולתנ"ך
 
 
 

 

 

 

מחבר:
מדר, מיכל