פרשת יתרו

דפי מאורות (5774-17)
 
 
מסופר על אחד מגדולי החסידות שבמסעותיו בעיירות רוסיה בהפצת תורת החסידות היה נוהג להתארח תדיר בפונדק יהודי אחד על אם הדרך.
 
 
כאשר הגיע באחת הפעמים ללון באותו פונדק שם לב כי בעל הפונדק היהודי אינו כתמול שלשום ואינו מקפיד כלל על דיני הכשרות וההלכה. התפלא על כך הרב מאוד, שכן היהודי היה מוכר כאדם ירא שמים ומקפיד על קלה כחמורה. שאל אותו הרב לפשר מעשיו והלה השיב לו בספרו על מקרה שקרה: בחודש שעבר הגיע יהודי אחד מן המשכילים ושכנעו כי אין צורך בכל הטרחה והמאמץ הכרוך בכל הקשור בענייני כשרות המקום. הוא אף הוכיח לו זאת באוכלו לפניו מיני טרפות בטענה שהנה לא אירע לו כל רע וכי אין הקב"ה מתעניין באמת בנעשה. אם לא כן, היה נחנק ומת במקום. לפתע נכנסה בתו של הפונדקאי בקולות שמחה וצהלה על שסוף סוף קיבלה את תעודתה לאחר שעמדה במבחני המוזיקה, והרי היא מוכרזת כנגנית מצטיינת. כששמע זאת הרב ביקש ממנה כי תנעים את זמנם במנגינה ערֵבה ותראה לכולם את כישוריה, אך הנערה סירבה. אמר הרב לבעל המלון שבתו אינה מוכנה להיענות לבקשתו ואולי תתרצה לבקשת אביה. כשהפציר בה האב והוכיחהּ על שאינה מקיימת את רצון הרב המכובד ענתה כי אין היא מחויבת להוכיח לאיש דבר ורק התעודה תוכיח על יכולותיה. אמר הרב לבעל המלון שכך היא דרכו של הקב"ה: אין הוא מוכיח בכל פעם כי הוא אדון הכול, בורא העולם. "תעודתו" מוכיחה עליו שהוציא את בני ישראל ממצרים, קרע להם את ים סוף והופיע בפני כל העולם במתן תורה בהר סיני ברב גודלו והדרו.
יתרו, הכוהן הגדול של מדיין, משיא העבודה הזרה מגיע אל משה ואל עם ישראל כדי להתגייר כיוון ששמע (רש"י: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק) על מעשי ה' לעם ישראל: שהוציאם ממצרים, נלחם את מלחמתם והראה את גודל ידו החזקה ואת בחירתו בעם הנצח, עם ישראל. הוא מבין כי לאחר התגלות כזו ברור לכולם מי הוא מלך העולם ומי היא אומתו הנבחרת, ובהמשך הפרשה גם מה היא תורתו הקדושה.
יתרו, שהיה כה רחוק מהתורה ולא זכה לראות ולחוות נסים אלו, הבין והשכיל להצטרף לשורותיה של האומה הקדושה. קל וחומר אנו, יצירי כפיו של הקב"ה, נבחרנו להיוולד לעם היהודי וחובה עלינו לשאת בגאון את דגל אומתנו ותורתנו. אל לנו לבקש הוכחות וראיות לנצחיותו של הקב"ה ולקדושת עמנו.
 
 
 
ליאת אסולון
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד

 

מחבר:
אסולון, ליאת