דפי מאורות (5771-50)

חטיבה אחת

 

"את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים [...] וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" (דברים כו, יח). אבן עזרא מפרש שלשון "האמרת" מלשון גדולה, היינו שעם ישראל נותנים גדולה לקב"ה.

 

 

יש להבין מהי גדולה זו? נראה שהתשובה טמונה בהמשך הפסוק: "להיות לך לאלוקים". פירוש הדבר, שכאשר בני ישראל הופכים את הקב"ה לאלוקים ומפרסמים אותו כמלך היחיד על העולם – זוהי גדולתו של הקב"ה בעולם.

כך משמע גם מדברי הגמרא (ברכות ו ע"ב) על פסוק זה.

"את ה' האמרת היום" (וכתיב) "וה' האמירך היום". אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים ו') "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

"חטיבה אחת בעולם" פירושה שאנו ממליכים את הקב"ה על העולם כולו מתוך אמונתנו השלמה שהוא היחיד בעולם. כן כתב המלבי"ם בפירוש המילה "גדולה", על הפסוק: "לך ה' הגדולה" (דברי הימים א כט, יא): "כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה' על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף".

אמנם נראה, ש"הגדלת" הקב"ה איננה באה לידי ביטוי רק בהמלכתו של הקב"ה כמלך ובשלילת כל כוח אחר בעולם, אלא גם את המושג אלוקים כשלעצמו חובה עלינו להגדיל.

הרב קוק זצ"ל כותב: "עבודה זרה משפלת את מושג האלוקות לשפלותו של האדם, על כן היא ההשחתה היותר גמורה, ותולדתה עשיית פסל מוחש אפילו כלפי שמיא" (קבצים מכתי"ק [הראי"ה קוק זצ"ל] עמ' פג). כלומר עבודה זרה איננה רק עבודה לאלוקים אחרים, אלא גם הגדרת הקב"ה בכלים גשמיים. ממילא "את ה' האמרת היום", ניתן לפרש גם באופן שחובה עלינו לא להקטין את הקב"ה ולצמצמו באופנים שנחשוב שניתן להבינו במושגים גשמיים. מתוך כך עלינו להפנים שכל תיאורי התורה על "יד ה' " וכו' אינם אלא מפאת חוסר היכולת שלנו להשיג זאת, ודיברה תורה בלשון בני אדם.

אך "זה לעומת זה עשה האלוקים". אמנם עבודה זרה אסורה, אך לנו יש גם את הנבואה שאף היא לכאורה "ציור" הקב"ה במושגים גשמיים, באופן התגלותו וכמתואר בנביאים. אולם ההבדל הגדול הוא – ההכנה.

עבודה זרה חפתה להתקרב אל האלוקות בחושים, וירדה לשפלותה – כי רצתה לעלות למקום שאי אפשר לעלות, ולא קנתה את ההכנות הדרושות, שהן דרכי הדעה וההרגשה, המכשרת את האדם להיות מבקר בהיכל ה' (אורות ישראל ד).

מכאן ניתן להסביר שאם נתייחס לקב"ה בדרך של חטיבה אחת בעולם, והיא היא ההכנה לקבלת הנבואה, של מידת הענווה (עיינו אורות שם), ההכרה באי-היכולת להכניס את ה' למושגינו אנו "תכלית הידיעה שלא נדע" – אזי הקב"ה יעשה גם אותנו חטיבה אחת בעולם. כלומר יתגלה לנו בנבואה, ובזה יוכר ייחודינו בעולם. על כן יצרא דעבודה זרה והתגלות הנבואה אחוזים זה בזה, כיוון שבשעה שהתבטל יצר העבודה זרה, כבר אין לנו את הכוחות השואפים לאלוקות, שאותם ניתן לנתב להתגלות נבואית.

ממילא המלכת הקב"ה בראש השנה איננה רק במובן של ההכרה בכך שהקב"ה מנהל את העולם, אלא אמורה להביא אותנו לתודעה שהקב"ה הוא אכן מלך שלא ניתן להגדרה בכלים גשמיים. מתוך עמידה זו, נזכה בעזרת ה' ל"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אמן כן יהי רצון.  

 

דוד שטרן

אברך בישיבת ההסדר שעלבים

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

כי תבוא תשעא

מחבר:

שטרן, דוד