פרשת כי תבוא

דפי מאורות (5775-50)
 
 
בפרשתנו מביא הביכורים יורד לשדהו, מתעסק עם הפרי שבִּיכֵּר מעלה אותו בטקס גדול לבית המקדש ושם אומר עליו את מקרא הביכורים. בקריאתו מזכיר את המאורעות שעברו על עם ישראל עד הגעתם לארץ ישראל. החקלאי ממשיך ומקשר את התהליך הכללי לשדה הפרטי שלו, "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה".
 
 

הפסוק מתאר את עומק הפער בין מידתו של יעקב לזו של עשו, "ויהי עשו איש [...] שדה. ויעקב איש תם יושב אהלים". המשנה פותחת את תיאור תהליך מצוות הביכורים, "יורד אדם לתוך שדהו". השדה מבטא את עולמו של עשו, עולם החומר. מתוך אותו שדה, מתוך עולם החומר, הולך החקלאי ועולה אל הקודש. שם אומר את מקרא הביכורים, "הגדתי היום [...]".
"מי השילוח" כותב שהמילה "הגדה" רומזת על דברים קשים. לפעמים אנשים העסוקים בקודש חושבים שרק הם שייכים לעניינים העליונים. באה מצוות הביכורים ומלמדת שגם החקלאי בשדה, ותוצרתו, שייכים לעבודת ה', וגם הם ראויים להיכנס אל בית המקדש.
המרגלים, בימי ביכורי ענבים, הוציאו את דיבת הארץ. האר"י אומר שבמצוות הבאת ביכורים הם מתקנים את חטאם. מצוות ביכורים כוללת את כל שבעת המינים. אך המשנה המתארת את תהליך הביכורים מדגימה את דבריה על שלשה פירות: "תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר". הרב זמבה הי"ד אומר שהמשנה ציינה דווקא פֵּרות אלו שבהם חטאו המרגלים לרמז על כך שהבאת הביכורים מתקנת את חטא המרגלים. בעוד המרגלים התעסקו עם הפֵּרות כדי להוציא את דיבת הארץ, החקלאי מביא את הביכורים בטקס גדול (כמתואר באריכות במסכת ביכורים) כדי להראות לכולם את טוב ה' בארץ הטובה.
המרגלים העדיפו את חיי המדבר על פני חיי רוחניות. בהבאת הביכורים למקדש מתקנים את חטאם ורואים את הכול כקשור לקדושה. גם חיי השדה מתעלים אל הקודש פנימה. בפתיחת שנה עלינו לקשר את עצמנו ואת הסובבים אותנו לקדושה; כל אחד דרך המקום המיוחד לו, דרך האות שלו בתורה.
במקרא הביכורים החקלאי רואה את חלקת האלוקים הקטנה שלו כחלק מתהליך של דורות שעבר על עם ישראל. מצווה זו מלמדת אותנו לראות את הדברים במבט נרחב. כאנשים שחיים בגבולות הזמן והמקום אנו נוטים לאבד פרופורציה ולהתייחס לדברים כעומדים בפני עצמם. בשעות של חשבון נפש לקראת השנה החדשה אדם יכול להעמיק בטעויות שעשה, להתייאש ולראות רק את החסרונות ולא להכיר בכוחותיו. מורה, בעיקר בשלבי ההתחלה של עבודתו, יכול לראות את הקשיים והטעויות שלו ולהחליט בפזיזות שאינו מתאים לחנך. החכמה היא לקחת נשימה ארוכה ומבט כולל ולא לתפוס מקרה נקודתי כמייצג את כל האישיות.
בעל אור החיים הקדוש רואה את מצוות הבאת הביכורים כמרמזת על עבודת הנפש של האדם להתקרב אל עולמות רוחניים עליונים. מקרא הביכורים רומז לווידוי האדם ולהכרתו במעשיו. כשאדם מתבונן במעשיו עליו לזכור להתפלל לסייעתא דשמיא בעבודת ה'. "ונצעק אל ה' ", "רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום, שיצילהו מיצר הרע".
לאחר הבאת הביכורים מצווה התורה "ושמחת בכל הטוב". "אור החיים" מסביר שהטוב הוא התורה:
שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
שנזכה להיכנס לשנה של עבודת ה' מהמקום המיוחד לנו, מתוך חיבור לה' ולתורתו. שנה של טובה ברוחניות ובגשמיות עם כל עם ישראל ולגאולה השלמה.
 
אשר פופר
סטודנט בהתמחויות לתלמוד ולהיסטוריה



 
 
 

 

מחבר:
פופר, אשר