פרשת מקץ

דפי מאורות (5775-10)
יהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאור" (בראשית מא, א).
בתחילת הפרשה אנו קוראים על גאולתו של יוסף מן הבור המצרי על ידי פתרון חלומותיו של פרעה. מדוע נפתחה הפרשה במילה "ויהי", המסמלת לשון של צער? הרי יציאת יוסף מן הבור לאחר שתים עשרה שנה היא דבר משמח!

חז"ל מסבירים שהמילה "ויהי" מרמזת על הצער הגדול שהיה ליוסף לאחר שהתווספו לו עוד שנתיים בבור המצרי, מפני שביקש את עזרתו של שר המשקים שיזכור אותו לאחר שחרורו מן הבור וידאג להוציאו משם.[1]
מדוע הוסיף הקב"ה ליוסף עוד שנתיים בבור המצרי? הרי אנו יודעים כי אדם המצפה לישועה צריך יחד עם זאת לפעול ולעשות השתדלות. ואכן זה בדיוק מה שעשה יוסף בבקשתו משר המשקים שיזכור אותו לפני פרעה.
על כך עונה הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל,[2] שאמנם ההשתדלות של יוסף באותו זמן הייתה מותרת, אך היה עליו לעשות השתדלות מעשית ולא על ידי ביטחון באדם. על חוסר האמונה בעניין זה הוא נענש.
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (שם שם, יד).
מריבוי הפעלים בפסוק אפשר להבין את השינוי המהיר והפתאומי במצבו של יוסף. לאחר שנים כה רבות בבור, הכול השתנה לפתע והוא עומד לפני פרעה, פותר את חלומו ולאחר התפעלותו של פרעה ממנו הוא מתמנה להיות המשביר של ארץ מצרים, המשנה למלך.
"וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם" (שם שם, נד).
פתרונו של יוסף לחלום פרעה מתממש. לאחר שנות השובע מגיעות שנות הרעב. רעב קשה פוקד את כל הארצות ובארץ מצרים ניתן למצוא מזון שעליו מופקד יוסף.
בין האנשים המגיעים "לשבור לחם" אצל יוסף יש גם אנשים מוכרים, אחיו של יוסף, שעמם לא נפגש כבר עשרים ושתיים  שנה. יעקב אבינו, ששמע כי "יש שבר במצרים", שולח את בניו למצרים. למילה שבר יכולות להיות שתי משמעויות סותרות: האחת, מזון הבונה ומחזק את החיים, והשנייה, הריסה, חלק משלם, שסותרת את בניין החיים.
במצרים יש לא רק שבר – מזון, אלא גם שבר ממשפחתו השבורה של יעקב, חלק שנעלם מזמן, שכעת הוא האחראי, המשביר לכל מצרים.[3]
האחים המגיעים למצרים אינם מזהים את אחיהם, אך יוסף מזהה בהחלט: "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם" (שם מב, ז).
מדוע יוסף בוחר להתנכר לאחיו ולא לחשוף את זהותו לפניהם? הרש"ר הירש מסביר בפירושו לפסוקים כי לאחר ששמעו האחים את חלומו של יוסף ראו בו אדם שאפתן ושתלטן המהווה סכנה לעצמם. במעשה ההתנכרות רצה יוסף להוכיח שאף על פי שהוא כעת בעל כוח ויכול לעשות בהם ככל העולה על רוחו, ולמרות כל מה שעשו לו אז – הוא גומל להם חסד, גומל להם טובה, תחת הרעה שעשו לו.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה" (שם מג, יא).
יעקב אבינו, המתרצה לבסוף ומסכים לשלוח את בנימין תחת אחריותו של יהודה, מבקש מהבנים לקחת אתם בחזרתם אל מצרים מזמרת הארץ ולתת ממנה למשנה למלך.
מהי זמרת הארץ?
ר' נחמן כותב: "דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם ניגון של ארץ ישראל".[4] אך מה הטעם לשלוח אל מלך גוי ניגון קדוש מארץ ישראל? אלא שיעקב התכוון להעביר את הניגון הלאה, שיועבר מהמשנה למלך אל שאר האנשים מחוץ לארץ ישראל וכך יגיע אולי הניגון אל הבן האובד שלו, יוסף. אולי כשישמע הבן את הניגון ייזכר במשפחתו וישוב אל אביו שעדיין מקווה לשוב לראותו.[5]
 
הדר תומר
סטודנטית בהתמחויות לתקשורת ולתנ"ך


 
 
 

 

 

 

מחבר:
תומר, הדר