פרשת מקץ

[1] בראשית מ', כ"ג

 

לכאורה, יוסף יושב במקום הנמוך ביותר במצרים, בבית האסורים, "לעבד נמכר יוסף".[1] לעומת זאת, פרשתנו, פרשת מקץ מתחילה עם חלומו של פרעה, "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור"[2]. והנה בגמרא, מגילה נאמר: "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער",[3] אלא שהקב"ה חישב את הקץ.

כבר בתחילה הקדים הקב"ה רפואה למכה. יוסף נמכר מצרימה, נאסר בבית האסורים, פותר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים ומשיב להם: ".הלא לאלוקים פתרונים".[4] מכאן מתהפך כל הגלגל לאחור.

כדי שתהיה "התערותא דלעילא" יש צורך ב"התערותא דלתתא", וכאשר מזכיר יוסף את שמו של הקב"ה מתחילה הישועה והגאולה לבצבץ אט אט, בבחינת "אצבע אלוקים היא".[5]

יוסף עולה מן הבור, יוצא מבית האסורים ועולה להיות משנה למלך מצרים.

ויאמר פרעה אל עבדיו: הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו? ויאמר פרעה אל יוסף, אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק עמי.[6]

השם מצרים הוא מלשון מצרים, גלות, חושך, אך דווקא שם, דווקא מהמקום שנראה לכאורה הקשה ביותר, דווקא משם צומחת הישועה.

פרעה ממנה את יוסף להיות משנהו ואומר: "ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים".[7] יש כאן רמז נפלא להיות יוסף מושל במצרִים, מושל בחושך, בזכות מינויו למשנה על ידי פרעה, מכוח ה' יתברך.

לאחר שיש את "ההתעוררות דלתתא", לאחר שיוסף מזכיר שם ה' על שפתיו; לאחר שיש התעוררות מן המצרִים, התעוררות מלמטה, אזי ההתעוררות מלמעלה היא גדולה יותר, חזקה יותר, ונראית בצורה נסית וגדולה יותר. לפי הערך של ההתעוררות מלמטה כך נעשית התעוררות מלמעלה גדולה יותר, "ועל ידי זה מתווסף בו כח וקדושה, ומוסיף כח ועולה במדרגות באתערותא דלתתא שאז ההתערותא דלעילא היא ג"כ באופן נעלה יותר".[8]

כשהושלך יוסף לבור, לא ידעו אחיו ולא ידע אף הוא שהגאולה כבר מוכנה, שיהיה יום אחד משנה למלך מצרים. בספר "שומר אמונים"[9] מובא בשם הבעל שם טוב שיש שני סוגי הסתר פנים. הראשון הוא שבאים על האדם ייסורים, אך יודע הוא ש"כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד",[10] שכל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה ומקבל עליו הייסורים באהבה כיוון שהם מהקב"ה. אך יש רובד נוסף, קשה יותר, שבתוך הסתר הפנים יש הסתרה נוספת, נראה שהייסורים באים ללא כל סיבה, ואין האדם יודע ש"היד המכה היא היד המנחמת". באופן כזה ודאי קשה יותר לקבלם.

בשיחות הר"ן[11] מובא שהאמונה היא חזקה מאוד, וכשיהיו חייו חזקים מאוד מכוח האמונה אזי גם כשיבואו עליו ייסורים ינחם עצמו כי ה' יתברך ירחם עליו וייטיב עמו באחריתו.

הדברים נרמזים בפסוק: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים",[12] שיצטרכו ישראל לעבור ליבון והיתוך כדי לראות האם איתנים הם באמונתם בה' יתברך ואם חזק ביטחונם בו.

מצרים זהו "כור ההיתוך" של עם ישראל. יורדים מצרימה בשבעים נפש ויוצאים רבבות. עם שלם יוצא ממצרִים. ושם נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".[13]

ביציאת מצרים רואה עם ישראל לא את "אצבע אלוקים", אלא את "היד הגדולה". "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל",[14] את הישועה הגדולה שהייתה טמונה כבר קודם לכן.

(מעובד על פי אוצר רשימות הרבי מילובאוויטש)