דפי מאורות (5774-18)

על המשפט האלוקי

 

עם תום מעמד הר סיני והשמעת עשרת הדיברות החל תהליך הוראת שאר המצוות למשה ומסירתן לעם. מפרשתנו ניתן לראות את החשיבות שניתנה למערכת המשפט, לארגונה, לסדריה, למעמדה ולחוקיה, ורק לאחר מכן נמסרו כל שאר המצוות.

 

 

נחמיה, בתפילתו המפורסמת שקדמה לאמנה שנכרתה בירושלים, מצביע על כך באמרו: "ועל הר סיני ירדת לדבר עמהם משמיים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת, חוקים ומצוות טובים" (נחמיה ט, יג). עדיפות זו שניתנה למשפט על פני יתר המצוות היא הגיונית, כמו שהסביר רבי שמעון: "מה ראו דינין לקדום לכל מצוות שבתורה? שכשהדין בין אדם לחברו – תחרות ביניהם. נפסק הדין – נעשה שלום ביניהם" (מכילתא דרבי ישמעאל, תחילת משפטים).

יש להניח שבמילה "תחרות" רבי שמעון התכוון לכלול את כל המתחים הקיימים בתוך החברה בתחומי הממון, הכבוד, הקנאה וכו'. כאשר יש מתחים כאלה, ובהיעדר שלום בין אדם לחברו, אין מקום לדבר על קיום שאר המצוות. עם השכנת השלום בתוך החברה וסילוק המתחים ניתן לדרוש קיום מצוות מכל סוג שהוא. מכאן שלמשפט יש עדיפות ובכורה, ולפיכך פותחת פרשתנו בנושא זה.

אך למה חייב המשפט, על סדריו ועל חוקיו, להיות אלוקי, יורד מהשמים? האם אין הוא יכול להיות פרי יצירה אנושית שמקורה בהסכמת בני אדם ובהגיונם הצרוף? כמו שכתב רבנו יעקב אנטולי ב"מלמד לתלמידים", פרשת נח, על משפטם של בני נח:

וידוע, כי בכל עם ועם דינין מוסכמים, אם מפי איש, שהוא מתפאר שהוא שליח ה', אם מפי מלך, או מפי שופט העם ההוא; המצווה בזה היא לכל בני נח, שיעשה כפי הדינין החקוק בעמו, כי הדין הוא לישב העולם.

אם כן, אם קיימת אפשרות כזאת אצל בני נח, מדוע לא תתאפשר גם אצל עם ישראל? דומה כי בדבריו הבאים של הנביא ירמיהו מצויה התשובה לשאלה זו: כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו אל יתהלל גיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה' (ירמיהו ט, כב–כג).

נתמקד בחלק השני. מהדברים שם זה ניתן להסיק כי העוסק במשפט האלוקי מקיים את "השכל וידוע אותי", וכי ה' חפץ שעמו יעסוק בדרכי ה' ובפעולותיו בתחום החסד, המשפט והצדקה. במילים אחרות, המצוות שבפרשתנו, העוסקות במערכת המשפט, לא רק שהן מן השמים והן צו אלוקי, אלא הן ביטוי לידיעת ה', שהיא כה חשובה, ורק בה יכול המתהלל להתהלל.

יתרה מזאת, מהפסוק, "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמז, יט) למדים כי מערכת חוקי המשפט שנמסרה לישראל היא אותה מערכת המשמשת את ה' עצמו. כך תיאר זאת המדרש: "מידת בשר ודם – מורה לאחרים לעשות, והוא אינו עושה כלום, והקב"ה אינו כן, אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (שמות רבה ל, ו). מכאן יובנו דברי ה' אל אברהם, "כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). תוספת המילים, "ושמרו דרך 
ה' " לפני "צדקה ומשפט" מצביעה על כך שבידי אלוקים מערכת משפט מסוימת, אישית, העתידה להיות בידי צאצאיו של אברהם, ותקוותו היא שהם יתמידו ללכת בה ולשמרה.

אכן, מאוחר יותר נשתבח משה על כך, על שביצע תקווה זו והוציאה לאור. בברכתו לבני גד, שהושמעה סמוך למותו, מצביע משה על עצמו ואומר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג, כא). כלומר משה יישם בקרב עם ישראל את חוקי הצדק האלוקי והחדיר לתוכו את מערכת המשפט השמימית.

(מבוסס על הספר "על פרשת השבוע" מאת מאיר צבי גרוזמן, פרשת משפטים).

 

מעיין רוזן

סטודנטית במסלול ריקוד (מחול ותנועה)

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

משפטים תשעד

מחבר:

רוזן, מעיין