פרשת נח

[1]   רעיון ההשוואה בין המבול לשואה הובא בקצרה ב"הארות שוליים" של הרב שי פירון, השאר – מפרי עטי.  

. "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא). רבות הן המחשבות על תיבה המיטלטלת בלב ים סוער עד כי לבסוף נחה היא על אחד מראשי ההרים.

אך האם ניסינו לדמות בנפשנו את רגעי היציאה מן התיבה? האם העלינו בדעתנו מה ראו עיניו של נח ומשפחתו בפסיעתם הראשונה על אדמת העולם מזה ימים כה רבים? "וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ח, יג). ברגע אחד נח מגלה כי העולם שאותו הכיר וזכר כל ימיו בתיבה הסגורה, היה ואיננו עוד. מה נתן לנח את הכוח להמשיך הלאה? מהיכן שאב תעצומות נפש לבניית העולם?

לא נוכל להפנות שאלה זו אל נח עצמו, אך נוכל להביט בעיניים משתאות אל אותם יהודים שחיו במבול ואף שרדו אותו. לא הרחק מהרי אררט שבטורקיה, שם הופיע לראשונה שלום לעולם, הופיעה אכזריות אין קץ שהובילה לחורבן עולמי ככלל, ולחורבן העולם היהודי בפרט. מאות שנות פאר של קהילות יהודיות משגשגות נמחקו, "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יב). יהודי אירופה חשבו כי אחרי אלפיים שנות גלות מצאה היונה מפלט משאון העולם, אך לא היא. הקב"ה, בוראנו, ידע כי העולם עלול להידרדר  במדרון המוסריות עד כי יאבד אותה לחלוטין, הילכך הזהיר את בני האדם לאחר השמדת העולם בימי נח:

"כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה [...] וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו, אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ג–ו).

הקב"ה הזהיר את העולם החרוב, כי הידרדרות מוסרית מעין זו תוביל לחורבן עולמי נוסף. שוב עולה אותה תמיהה נוראה: מהיכן שואבים כוחות להמשיך הלאה? כיצד ניתן לקום מאבל פרטי ולאומי כה קשה ולהמשיך הלאה?

כנח, כך גם ניצולי אותה שואה ארורה, ידעו כי יש חיים לאחר המבול וכי טובים הם עד מאוד. עולמם נחרב, משפחתם הושמדה כליל, ידעו כי בקלות יכולים הם לשקוע בעברם הנורא, אבל רצו הם לשאת את פניהם לעתיד. למעננו. יש ביטוי קשה, אך כל אחת ממילותיו אמת: "במותם ציוו לנו את החיים". הודות לאותם גיבורים קדושי עליון מצאה היונה מימי נח סוף סוף מנוח לכף רגלה. תפילותינו נענו, ציפיותינו התגשמו, ומדינתנו קמה. התיבה הקטנה בשם "מדינת ישראל" הייתה ועודנה מנווטת עצמה בין גליו הסוערים של העולם ובלבנו עוד תקווה כי "תָּבֹא [...] הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא); בוא יבוא שלום, "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס, כב), וכמאמר הגמרא: "זכו – אחישנה; לא זכו – בעתה" (סנהדרין צח ע"א).