דפי מאורות (5772-02)

דיקותו של נח – אכן?

 

הפטרת הפרשה מיוחסת לפרשת השבוע בדרך כלל בגלל קשרי נושאים המרומזים בהפטרה.

 

 

בפסוק בולט בהפטרה (ישעיהו נ, ט) ישעיהו מזכיר את נח ומקשרו למבול: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ". על פי דברי הנביא המבול נקרא "מי נח". למה "זוכה" (בלשון סגי נהור) נח בתואר שהמבול על שמו? הלא אחרי שה' כועס על האנושות "וינחם ה' כי עשה את האדם" (ו, ו), וגומל בלבו "אמחה  את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה [...] כי נחמתי כי עשיתם" (ו, ז). מסיימת הפרשה: "ונח מצא חן בעיני ה' " (ו, ח). נח היחיד בעולם באותו זמן שמנחם את ה' ומוצא חן בעיני ה'. נראה שיש אצלו התנהגות והתנהלות שהיא נכונה וטובה.

פרשת השבוע פותחת בפסוק "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח" (ו, ט). התורה מבארת שלושה תארים (או התנהגויות חיוביות) לנח כדי להסביר איך מצא נח חן בעיני ה'. הוא היה "צדיק", "צדיק תמים", ו"את האלוהים התהלך". כלומר יש בנח צדקות ותמימות או שניהם יחד, וכל מה שעשה הייתה הליכה בדרך ה'. יוצא שנח מוגדר בצורה הטובה ביותר. אם כן, מדוע "מי המבול נקראו על שמו?".

שאלה זאת שאל כבר רש"י, שהתעכב על המילה "בדורותיו", וממנו מביא את דברי התלמוד: "יש [מרבותינו] שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (סנהדרין קט ע"א). מניין נבע החוסר המתבטא במדרש?

כדי לענות על שאלות אלו, נביא שתי דוגמאות נוספות לסיטואציה דומה.

כשהחליט הקב"ה להרוס את חמשת ערי סדום ועמורה הצהיר לאברהם: "זעקת סדם ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" (יח, כ). כלומר שהערים הולכות להיחרב בגלל מעשיהם הנוראים של התושבים. אברהם מגיב: "האף תספה צדיק עם רשע?! אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, האף תספה ולא תשא למקום" (יח, כג–כד). אברהם מנסה להציל את הערים על אף שהם חוטאים. על אף שה' אומר לו את ההחלטה הוא מנסה ואף טוען בלשון קשה "האף תספה צדיק?".

מיד לאחר חטא העגל, חטא נורא ואיום, שהרי רק עתה קיבלו את התורה, ה' אומר למשה: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב, ו). מיד מתפלל משה: "למה ה' יחרה אפך בעמך [...] זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך" (שם יא–יג). משה רבנו מנסה בכל כוחו להשיג מחילה לעם למרות שיא של חטא כלפי הבורא. ניסיונו אכן מצליח, שהרי כתוב: "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו" (שם יד).

נמצאנו למדים שאברהם ניסה ללא הצלחה, כי לא היו אפילו עשרה צדיקים. משה ניסה והצליח. על כן יש לומר שהביקורת כלפי נח נבעה מכך שלא התפלל על דורו. תמיד יש להשתדל. אולי התפילה לא תהפוך את הפושעים. אבל טמון בתפילה הכוח להשפיע על העולם ולהעלות את העולם למדרגה עליונה יותר. על אף שה' החליט "והנני משחיתם את הארץ", הרי שבכוחה של תפילת נח לתת חסד לעולם. לפיכך יכול דבר ה' להשתנות, שהעולם השתנה ונעשה גבוה יותר.

זוהי הביקורת על נח. אי השתדלותו לתפילה ולהצלה גרם בסופו של דבר לביאת המבול שאכן נקרא על שמו.

 (מתוך ספר פרשיות התורה של הרב נבנצאל)

 

מוריה פרידמן

סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

נח תשעב

מחבר:

פרידמן, מוריה