בפרשת נצבים (ל, א–י) מופיע הפועל "שב" שמונה פעמים. פסוקים אלו מסמנים לנו את פרשיית התשובה הנאמרת בחודש אלול, החודש שבו אנו עוסקים בתשובה.
הפרשייה פותחת (ב): "ושבת עד ה' אלוקיך", ומסיימת (י): "ושבת אל ה'אלוקיך". מה מסמן השינוי במילים אלו ומצביע על כל תהליך התשובה שעובר היחיד ועוברת האומה כולה? כותב הרב צבי יהודה זצ"ל:
ומפורש בתורה בפרשת ניצבים, לאחרית הימים, כי מקודם תהיה התשובה מתוך "ההשבה אל הלב", רק תשובה שאינה שלמה "עד ה' אלוקיך", ואחרי התקבצותנו לארץ ירושתנו, כיבושנו אותה והצלחנו בה, אז יהיה התיקון השלם של מילת הלבבות והמשך התשובה השלמה "אל ה' אלוקיך", בעשיית מצוותיו ושמירת חוקיו. וכן מפורש ביחזקאל [...] שמקודם תהיה התקבצותנו אל אדמתנו ואח"כ תהיה זריקת טהרה מן השמים ואח"כ התחדשות הלב והרוח, ואחר כך קיום המצוות" (לנתיבות ישראל, א).
בתהליך התשובה עוברת האומה כולה תהליך פנימי. לא רק להגיע עד ה', אלא ממש אל ה', מתוך עמל התשובה והרצון לקרבת ה' וגאולה שלמה.
מסופר על רבי מנדלי מרימאנוב שאמר שביאת המשיח תהיה דומה לקבלת השבת בלבוב. ביום שישי לאחר חצות היום התעוררה ברבי מנדלי תשוקה עזה לשבת קודש, וביקש משמשו שיצא לרחובות לראות אם מכינים כבר את עצמם הבריות לקבלת השבת. יצא שמשו אל הרחוב ושמע כי יש צרות רבות ודאגות על ראשם ועוד היום גדול ליתן דעתם על השבת. כעבור שעה שלח שוב רבי מנדלי את שמשו לראות אולי עתה כבר מתכוננים היהודים לקראת שבת, ושוב קיבל את אותה התשובה. כך חזר ונשנה הדבר כמה פעמים. רבי מנדלי ישב קצר רוח ופתאום שמע מכל עבר חנויות נסגרות ויהודים רצים ברחובות – שבת קודש באה!
רואה אתה, אמר רבי מנדלי לשמשו, כך תהיה גם ביאת המשיח. היהודים יהיו עסוקים בעסקי חולין, בדאגות הפרנסה, אך פתאום תבוא התעוררות ומכל עבר יהיו החנויות נסגרות ויהיו הכול פורשים מדאגות החול. משיח בן דוד בא! היהודים כולם מגיעים אל ה' מתוך התעוררות הלב הגדולה.
שנזכה לתשובה אמתית אל ה': "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (ו).