דף הבית > פרשת נצבים-וילך

פרשת נצבים-וילך

דפי מאורות (5774-51)
החיים האמתיים
 
בפרשת נצבים נאמר: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל, ו). כלומר שהקב"ה ימול את לבבנו למען שמו, וגם שאנחנו נדרשים כאן לאהוב את ה'. מה היא אהבה זו וכיצד מגיעים אליה?
 
 
אהבה היא ניתוק האדם מעצמו ויציאה מהאנוכיות שלו. יש אטימות, כיסוי שמכסה את הלב – ערלת הלב. האדם מאוהב בעצמו, עסוק בהנאותיו, בצרכיו, וכל זה חוסם את היכולת להתמלא באהבת ה'. לכן אנו שואפים לאהבה אמתית. בפרשתנו מופיעים פסוקים מלאים בתקווה לברית מילה ענקית – "ומל", המתארת את מילת הלב המהווה מהפכה אמתית שבה אהבת ה' הופכת למרכז חיינו וממלאת את כל כוחותנו, ללא חשבונות אנוכיים כלל.
ואז, בסוף הפסוק, מופיעות שתי המילים האחרונות בו שהורסות הכול: "למען חייך". הם כנראה הורסים את הכול, האנוכיות הזאת של "למען חייך", בשבילך.
אומר הנצי"ב: אם אתה אומר ש"למען חייך" זו אינה אהבה, הקב"ה עושה לנו ברית ממרומים ומהפך את לבבנו כדי שנאהב אותו. בשביל מה? בשביל חיינו? אהבה זה לא שאדם עסוק בעצמו. אומר הנצי"ב "למען חייך" – שתחיה, כי אם כן זו לא אהבת ה' אלא אהבת עצמו. בדרך כלל כאשר כתוב "למען חייך" הכוונה היא לזרז אותנו לקיים מצוות. אולם כאן אין מדובר על זירוז לקיום מצוות, אלא במה שהקב"ה יעשה, שהוא יפעל ממרומים. לפיכך, לשם מה צריך "למען חייך", הרי מדובר על ברכת ה' ולא על חיזוק במצוות?
הנצי"ב מַפנה אותנו לבראשית. כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז). כל המפרשים התקשו בפסוק זה, שהרי חיות נבראו לפני כן, אבל כאן כתוב באדם ש"ויפח באפיו נשמת חיים" ובסוף הפך ל"נפש חיה". המפרשים גם  ניסו להסביר מה פירוש "נפש חיה".
הנצי"ב מסביר, שלמושג "חיים" בעברית יש שני פירושים. האחד, שהמילה חיים מתארת מציאות פיזית-ביולוגית, והשני, שחיים הוא שלמות היצירה, היינו עולמו הרוחני. עצם זה שבהמה מתפקדת ביולוגית זה אומר שהיא חיה, מה שאין כן באדם: אדם נקרא כך רק כאשר הוא בשלמות קומתו האנושית. אם לא – אין הוא חי בשלמותו. אם אין האדם מוציא את מדרגתו השכלית – אין הוא חי. אדם מישראל שיש לו יכולת להרגיש דברים עליונים אינו נקרא חי אלא אם כן השלים את מעלתו, כמו שהנביא חבקוק אומר "צדיק באמונתו יחיה".
אין אהבה תלויה במה שמקבלים, אלא במה שנותנים. ככל שנותנים יותר, יש יותר אהבה. חיים זה אהבה, וככל שאדם נותן יותר הוא מקבל יותר. לכן הקב"ה אומר לנו: תיתן יותר ותאהב יותר. אדם שחושב שאהבה תלויה בכמות הקבלה יהיה עסוק תמיד בלקבל ויתחיל לשוטט במקומות שהם "לא בשמים" (ל, יב). בתורה נאמר שהרי "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (שם, יד). אדם יכול להיות במעגל מצומצם ואהבתו תגדל כל הזמן לתורה ולמצוות, אל הקב"ה. גם אדם שלא יגדיל את מעגל המשאבים, בכל זאת האהבה שלו תגדל. "ראה נתתי לפניך" – הכול נמצא לפנינו.
לכן, "ובחרת בחיים למען תחיה" (שם יט). אם תבחר באהבה תדע שהאהבה תלך ותגדל עוד ועוד ללא גבול.
זוהי בקשת החיים. דברים גשמיים אינם מעניינים אותנו, אלא שלמות החיים כפי שהם כאשר אדם מתנתק מהמוות ומהאנוכיות ודבק יותר ויותר באהבת ה'. "כי בי ירבו ימיך" אז "ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט, יא).
(הדברים נלקחו מתוך שיעור שהועבר על ידי הרב קשתיאל, ראש בית המדרש לבוגרי צבא בעלי)
 
לירן גרובס
סטודנט לימודי המשך לתואר ראשון
 

 

קבצים להורדה:
PDF icon ניצבים וילך תשעד
מחבר:
גרובס, לירן