דפי מאורות (5774-35)

 

פרשת נזיר המופיעה בפרשתנו (במדבר ו, א–כא) מעוררת לא מעט תמיהות ושאלות למעמדו של הנזיר בעיני חז"ל. האם מעמדו הוא חיובי, בבחינת "קָדֹשׁ יִהְיֶה  גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו, ה)?

 

 

הרי שהנזיר קרוי קדוש המעוניין להתעלות ולהתקדש. או שמא הנזיר הוא בבחינת חוטא הנוהג במידת חסידות ובפרישות מיותרת עד שאומרים לו: "לא דייך במה שאסרה תורה" (ירושלמי נדרים פ"ז)? האם קיימת כבר את כל הכתוב בתורה שאתה מחפש לך חומרות ודקדוקים חדשים? שכן, כשהוא מביא את קרבנותיו בכללם הוא מביא קרבן חטאת, שנאמר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (שם, יא). ובכן מהו הנזיר – קדוש או שמא חוטא?

כדי לתרץ קושי זה ניעזר בברייתא: "תניא, רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (ברכות סג ע"א; סוטה  ב ע"א).

מה הכוונה? ודאי שאין צורך להוסיף גדרים וסייגים ולוואי והיינו מקיימים בהידור את מה שעלינו לקיים. אם הבורא יתברך יצר בעולמו יין המשמח לבב אנוש מדוע לא לשתות (במידה), ומדוע לא לשמוח? דבר זה אנו לומדים מדברי הרמב"ם (הלכות דעות ג, א) הכותב שאסור לו לאדם להסתגר ולהסתגף:

שמא יאמר אדם [...] אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון. עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין [...] גם זו דרך רעה היא  ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא [...] אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה! לפיכך צוו חכמים שאל ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהיה אוסר  את עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. ועל כל הדברים האלה וכיוצא בהן צווה שלמה ואמר " אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם (קהלת ז, טז).

מחד גיסא צידדו חז"ל בהרחבת דעתו של אדם עד כדי כך שאסרו לגור בעיר ש"אין בה גינוניתא של ירק" (גינת ירק) וכן אמרו: "כל הקץ בחיים טובים בעולם הזה – סימן רע  לו" (תנא דבי אליהו, פרק יד), ומאידך גיסא כשרואה אדם כי נמצא הוא בסביבה מושחתת, מדורדרת ומקלקלת, המונעת מנהנתנות ללא גבול וללא סייג, אזי עליו להכניס את עצמו לנזירות ולהתרחק מן היין או מכל דבר העלול לגרום לו להיגרר ולהתקלקל. 

הרמב"ם (הלכות דעות ה, א) פוסק: 

ויתרחק מן הרשעים [...] כדי שלא ילמוד ממעשיהם [...] וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. 

לכן עלינו לשנן לעצמנו את הלקח מפרשת נזיר "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". כאשר האווירה ברחוב מורעלת, מדרדרת ומסכנת יש לחפש מחסומים, שאם לא כן, יש סכנה של הידרדרות והיסחפות. אין ספק שהרחוב משפיע, כדברי הרמב"ם (שם): "דרך ברייתו של האדם להיות נמשך בדעותיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו". לכן נותן הרמב"ם עצה ותושייה לנהוג ולהידבק בצדיקים וללמוד ממעשיהם. מתוך כך לא רק שנתרחק מן הרע, אלא באמצעות הידבקות בחכמים ולמידה ממעשיהם  נרבה את האור ונפיץ אותו החוצה בבחינת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

  

אורן פרג'ון

סטודנט בתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

נשא תשעד

מחבר:

פרג'ון, אורן