פרשת נשא

דפי מאורות (5772-35)
בפרשת השבוע נצטווה משה לערוך מפקד לבני לוי, ובמסגרתו הוטלו על בני לוי תפקידים שונים. מסביר הרמב"ן שכל אחד קיבל תפקיד אישי מוגדר, וזה נלמד ממה שנאמר אצל בני מררי (במדבר ד, לב): "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם".
 
 
מבאר הרמב"ן: "שיפקיד ביד כל איש [...] יאמר איש פלוני ישא מן הקרשים כך במספר ופלוני מן הבריחים או העמודים כך במספר וכו' ". הרמב"ן מוסיף שאכן הפסוק מופיע אצל משאות בני מררי, אולם הוא הדין גם בבני גרשון ובני קהת. פסוק זה נכתב דווקא לגבי בני מררי משום שמשקל משאם היה כבד ביותר והיה חשש שמא מי מהם יטיל חלק ממשאו על רעהו. אולם העיקרון חל על כל יחיד מן הלויים.
רעיון דומה מופיע בגמרא (מסכת ערכין דף יא ע"ב):
וכבר ביקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים.
גם על אלעזר בן אהרון הכוהן, בהיותו נשיא נשיאי הלוי, לדעת רש"י מוטל היה תפקיד קשה (מסכת שבת דף צב ע"א, ד"ה: "שכן") – לשאת משאות כבדים ביותר. הרמב"ן (ד, טז, בסוף דבריו) עורך חישוב משקלי. הוא מסיק שהיה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו, וכן היו גם משה רבנו ואהרון אחיו, ומסיים: "וקווי ה' יחליפו כוח".
התורה מלמדת אותנו שככל שמעמדו של אדם רם יותר, כך מוטלות עליו משימות קשות יותר ואחריותו גדולה. כמו ההבדל בציפייה מאדם מבוגר לעומת ילד, כך הציפייה ממי שמסוגל להגיע לביצוע מושלם יותר – גדולה יותר.
דווקא בשל היות אלעזר הכוהן נשיא נשיאי הלוי הוטל עליו משא כבד בהרבה מאשר על יתר אחיו הלויים, (ירושלמי, שבת פו ה"ג; במדבר רבה, סוף פרשה ד, המתארים את אלעזר בנושאו כלים).
הקב"ה שהטיל על אלעזר משא כה כבד, הוא שנטע בו מלכתחילה כוחות לעמוד במשימה.
ומכאן להרחבת הדברים: כשם שנאמר על בני לוי שכל אחד מהם קיבל תפקיד מוגדר – היה מי שנשא את הקרשים, מי שנשא את האדנים או את העמודים – כך הוא אצל כל יחיד מישראל. לכל אחד תפקיד מוגדר במסגרת עבודת ה'.
במסגרת העבודה הייחודית של כל אחד הוא גם פוגש בניסיונות שונים ומשונים שגם הם ייחודיים לו. פעמים שהניסיונות הללו נראים קשים מנשוא והאדם הנתקל בהם בכל עצמתם נעשה רפה ידיים ומיואש, כאילו הוא ניצב מול הר גבוה ואינו מסוגל להעפיל עליו. אולם למדנו שכשם שכל אדם מקבל משמים תפקידים ייחודיים, כך הוא מקבל גם את הכוחות הייחודיים שבהתאם להם הוטלו עליו הניסיונות. לעולם אין הקב"ה מטיל על אדם תפקיד כבד יותר משהוא מסוגל לעמוד בו.
אנו, העוסקים בשדה החינוך, ומן השמים מוטלים עלינו תפקידים וניסיונות מתוך התבוננות במערך תפקידי הלויים, נשאב כוחות וחיזוק לעמוד באתגרים הניצבים לפתחנו.
נסיים באמרה חסידית על הפסוק בתהלים קמז, טז: "הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר". משמים אין נותנים קור ושלג יותר מכפי הצמר המסופק לאדם להתכסות בו. גם ה"כפור מפוזר כאפר", כלומר ככמות העצים שמצויים להסקה, כדי להתחמם בהם.
לכן אין מקום לרפיון רוח. מי שנתן לאדם את הניסיונות, נתן לו גם את הכוחות לעמוד בהם. עליו לאמץ כוחות אלו ולמצות אותם. אז יקוים בו "וקווי ה' יחליפו כוח" לשאת גם משאות הנראים מלכתחילה ככבדים.
 
הרב יעקב אלימלך
סטודנט בתואר שני להוראת המקרא וספרות חכמים
וסגן ראש ישיבת קריית נוער
 
 
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
אלימלך, הרב יעקב