פרשת פנחס

דפי מאורות (5775-41)
סוד החינוך – החיבור
 

עם ישראל ידוע כעם "קשה עורף", אך יש פרטים בתוך העם אשר ניתן להגדירם כרחמנים, רודפי שלום, ענוותנים ועוד. כמחנך כיתה ד', שיש בה 25 תלמידים (בלי עין הרע), אני נהנה ממגוון רחב של תכונות אישיות.

 
 

לפי הבנתי, כפי שעם ישראל הוגדר באופן כללי כעם "קשה עורף", כך גם עליי להגדיר את כיתתי, ללא קשר לאחוזי הילדים שניתן להגדירם כקשיי עורף. השאלה היא מה הוא הגורם האמתי שהביא להגדרת עם ישראל כקשה עורף.
 
 הגורם המאחד
חטא העגל היה רעיון שהלהיט את עם ישראל. השמחה של העם באותו זמן הייתה עצומה, "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות" (שמות לב, יט). הם עשו זאת בהסכמה רחבה מאוד. עם ישראל היה מלוכד סביב אותו חטא, אם כי ניתן להוציא מן הכלל שבט שלם, הלא הוא שבט לוי, שזכה בעקבות זה לכהונה. לפיכך, הגורם המאחד עובד גם באפיקים חיוביים –  במקרה של שבט לוי, ובאפיקים שליליים – במקרה של שאר עם ישראל.
המסקנה היא, שכדי להנהיג את עם ישראל בדרך הטובה הכלי המרכזי צריך להיות גורם מאחד. הרב משה צבי נריה זצ"ל כותב בספרו "נר למאור על פרשיות השבוע", בפרשת פינחס, על בנות צלופחד שהייתה להן מעלה בכך שבאו ודרשו נחלה כדי להקים אותה על שם אביהן, ולא לצרכיהן האישיים. בהקשר למעלתן של בנות צלופחד, מביא הרב את המדרש הבא: "הנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל, וכן במרגלים [...] הנשים לא היו עמהם בעצה [...] לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים" (במדבר רבה כא, י). לאחר הבאת המדרש כותב הרב את הדברים הבאים:
הצליחה מרים בעבודת החינוך שלה יותר משני אחיה. הדברים תמוהים, משה איש האלוקים ואהרון קדוש ד', לא עלתה בידם להעלות את המוני העם לדרגה הרצויה, ואילו מרים אחותם עשתה וגם יכולה! איך קרה הדבר?
דומה שסוד ההצלחה החינוכית תלוי במידת הקשר של המחנך עם המחונכים. משה רבנו לימד, דיבר והוכיח, אהרון – תורת אמת היתה בפיהו, אהבת השלום שלו הקיפה את כל מחנה ישראל. אף הנשים, "כל בית ישראל" (במדבר כ, כט) העריצו אותו. אולם מרים, נוסף על הלימוד וההדרכה, על מעשי החסד שהתחילה בהם עוד בגיל צעיר ביותר במצרים, היא שרה עם הנשים! היא רקדה איתן!
בכך נוצר קשר קרוב בין מרים לחניכותיה – הנשים, ולקשר זה היתה השפעה מכרעת. מה שלא זכו לו משה ואהרון, זכתה לו מרים.
 
לסיכום
כוח ההשפעה החזק ביותר של המחנך מגיע דרך רמת הזיקה שלו עם תלמידיו. היכולת שלו ללכד אותם סביב רעיון אחד ושהם יממשו אותו בשמחה, בשירה ובריקודים זו הנקודה שבה הוא יכול להגדיר את הכלל. גורם נוסף המוזכר בפרשת פינחס, שיש בו מן הכוח של האחדות והשמחה, היא מצוות יישוב הארץ הנקשרת לזכותן של בנות צלופחד במקרה שלנו, "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" (כז, ד).
מי ייתן ותחת המנהיגות החדשה עם ישראל יתקבץ אל ארץ ישראל ונזכה לבניין בית המקדש ולעלייה אליו לרגל כולנו יחד.
 
יהושע פולסקי
סטאז', רחובות
 
 

 

מחבר:
פולסקי, יהושע