פרשת פנחס

דפי מאורות (5771-41)
"בקנאו את קנאתי"
 
קנאת פנחס הצילה את העם רק משום שנבעה מדבקות טהורה בה'.

בפרשה זו אנו קוראים על האופן שבו פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מקנא לשם ה'

 
 
הפרשה מעלה את נושא הקנאה לשם ה' ומקומה בחייה הציבוריים של האומה. במעשה הקנאה הראשון בדברי ימי עמנו – מעשה שמעון ולוי בשכם – טענו שמעון ולוי, "יִשַּמְנוּ את רצון ה' בהענשתם של  הפועלים נגד רצונו". ענה להם יעקב: "פעולתכם לא נבעה מקנאה טהורה בלבד, ויש אפוא לחוש לסכנה".
פיזרם יעקב בישראל לשתי סיבות: למתֵן את קנאתם ולהחדיר בכל שבט ושבט מעט קנאה הנחוצה לקיום העם. נְחַזֵּק בדוגמה מחיי היום יום: בעת תיבול מאכל אנו מפזרים מלח על גבי התבשיל כולו כדי שלא תיגרם מליחות רבה במקום אחד בלבד. זוהי גם מטרת פיזורם של שבט לוי ושמעון – להחליש אם חום הקנאות ועזותה במקום אחד, ופיזורם מנגד כדי לחזק את הקנאות בישראל הנצרכת לקיומו של העם.
שבט לוי, אף שלא קיבל ברכה מיעקב מקבל תפקיד בעתיד עם ישראל. לוי הוא השבט שנבחר לתפקיד הנעלה של עבודת ה'. משבט לוי יצאו מנהיגים ונביאי עם כמשה רבנו, אהרון ומרים, ועד היום זהו השבט היחיד שניתן עדיין לזהותו וליחסו בעם ישראל, בכוהניו ובלווייו. כיצד ייתכן שדווקא לוי הננזף יהיה מעולה מכל שאר השבטים שהתברכו במפורש מפי יעקב? לוי אכן זכה וזיכך את קנאתו, והוא הראשון לכל מעשה קנאה טהורה לה', אך שמעון הידרדר לפריצת מסגרות ששיאה במעשה זמרי.
יוצא שהקנאה הטהורה היא תוצאה של דבקות פנימית בה'. תנאי יסודי הוא: קנאה טהורה, קנאה שהיא לשם שמיים בלבד. זוהי הקנאה  המשובחת  שבה  מבטל  אדם   את  כל
 
אישיותו, את רצונותיו ואת מחשבותיו כלפי דבר-אלוקים. רק קנאה זו משלבת ומסייעת בבניינו של עולם. הקנאה האמתית בה' נובעת בסדר זה: האדם מגיע להכרה שעם ישראל אינו יכול להתקיים במצב השפל שבו הוא מצוי, כפי שמעיד ה' שלולא פנחס היה מכלה ח"ו את עמו. תגובתו של האדם לנוכח מצב כללי קשה זה היא דבקות אישית מוגברת, חיזוק הכרתו הפנימית בה', כמציאות האמתית היחידה בכל הנמצא. כתוצאה ממדרגה רוחנית זו מופיעה הקנאה הטהורה לה'. כל מחשבות האדם נתונות לשאלה אחת: מהו רצון ה'?
פנחס הוא כלי נאמן להופעת קנאת ה' בעולם מתוך התחברות למקור הסמכות בעולם, מעניקה סמכות לקנא מחוץ למסגרת בית דין ובכך להציל עם. אם לא כן, הרי היא הרסנית. כשנחנך את עצמנו לדבקות בה' ולהכרה שהחטא משחית את הארץ, נחדש ימינו כקדם בנושא זה.
ואוסיף עניין לשוני בפרשה:
בעברית אנו מבחינים בין קִנֵּא בְּ-  לְקִנֵּא לְ-.
קִנֵּא בְּ- פירושו: עין צרה בטובת מישהו, כמו "ויקנאו בו אחיו" (ביוסף) (בראשית לז, יא).
קִנֵּא לְ- מבטא התנגדות קשה לכל מי שפגע בדבר היקר לו מאוד: "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות" (מלכים א יט, י). זו קנאתו של פנחס (על פי מילון אבן שושן).
 
אנחנו כעם ישראל זכינו לתכונות גדולות ועצומות המלוות אותנו לאורך כל חיינו. מי יתן שנזכה לקבל ולהבין את עומקם של הירושות הללו. שנזכה לדבקות אמתית בבורא עולם ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה ובקלות עוד השנה. אמן.
 
(הדברים שהובאו הם בשם הרב אביגדור נבנצל מתוך שיחותיו לספר במדבר).
 
קרן אהרון
סטודנטית בהתמחות לספרות
 
 

 

 

 

מחבר:
אהרון, קרן