פרשת צו

דפי מאורות (5775-25)
עצמת לימוד פרשת הקרבנות
 
פרשת צו מתחילה בפסוק, "צו את אהרן ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה".
בספר החפץ חיים על התורה מובא המדרש: "כלומר שיאמר לבני ישראל שיתעסקו בקריאת העולה, שאע"פ שמקריבין עולה עוסקין היו בקריאתה, כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה".
 
 

החפץ חיים אומר שלפיכך נראה שכשם שהקב"ה קבע שעוונותינו יתוקנו על ידי הקרבת הקרבנות כך גם שנעשה תיקון נוסף – לימוד התורה, פרשת הקרבנות. שכל המקריב קרבן ילמד את פשר הקרבן שהוא מקריב.
החפץ חיים מוסיף עוד שכיום אין לנו אפשרות להקריב קרבנות כיוון שחרב המקדש. לפיכך נשארה לנו רק מצוות לימוד פרשת הקרבנות, לימוד חשוב ביותר, ועצם הלימוד ייחשב לנו כהקרבתם.
עוד מביא החפץ חיים מאמר מן הזוהר שמוסיף ומעצים את לימוד פרשת הקרבנות, ומסביר את הנאמר שם:
שבזה נשקיט רוחם של המקטרגים, שלא לבד שלא יקטרגו עלינו, אלא שעוד ילמדו עלינו זכות [...] שאפילו בעת שצר לו לאדם מאוד, אל יפטור את עצמו מלימוד ענייני הקרבנות דבר יום ביומו ויינצל מכל צרה (ספר חפץ חיים על התורה).
"צו את אהרן ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה...". מדוע צו? האם אי אפשר להסתפק ב"אמור"? רש"י עונה על שאלה זו ואומר: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר ר' שמעון, וביותר צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".
כדי להבין את כוונת רש"י יש לשאול מספר שאלות: מה זה בעצם זירוז מיד ולדורות? מה עצם הזירוז? מדוע יש לזרז? איפה יש כאן חסרון כיס?
התשובה היא שבא לזרז על הקרבת העולה הזו. אורח חיים הקדוש מתייחס לדבריו של רבי שמעון בפירושו, וכותב:
"אמר ר' שמעון לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". בשאר קרבנות אין חשש שיפגלו הכהנים, מפני שאם יפגלו, הרי יש יצאו מזה מופסדים ולא יקבלו את חלקם באותו קורבן, שהרי יש להם חלק בכל הקורבנות מלבד עולת המדבר שהרי היא הוקרבה כליל ולפיכך יש להם לכהנים חיסרון כיס ובהתאם לזאת יש עניין לזרז את הכהנים יותר, שלא יפגלו חס ושלום [...] שהרי הניסיון בהקרבת קורבן זה הוא קשה יותר מאשר בשאר הקורבנות ולפיכך מצויין פה הלשון צו שהוא בעצם עניין הזירוז פה לפי רש"י (התשובה היא על פי הרב ליאור עזרן).
הנעם אלימלך מוסיף ואומר על אותו פסוק:
"צו את בני ישראל". פרש"י "אין צו אלא זירוז, ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס". ונראה לומר על פי הרמז, דהנה האדם העובד את השם יתברך ברוך הוא צריך לעבוד בזריזות ובמדות טובות, אבל העובד את השם יתברך בעצלות ובדוחק, שלא ברצון, אזי הרי הוא חסר הגוף שאין לו גוף שהוא כמו כיס ונרתק להנשמה, וזה שרמז רש"י "ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס" דהיינו שעובד בעצלות כנ"ל.
כלומר, הנעם אלימלך מביא פה עניין נוסף, שלא די לעבוד את ה' בלבד, אלא שדרך העבודה גם מהותי. כלומר, שצריך לעבוד את ה' בזריזות ובמידות טובות ומי שאינו עובד כך את ה', אלא בעצלות ובדוחק – הוא כמו חסר גוף, חסר נרתיק לנשמה, שהרי זו תכלית הגוף.
שנזכה בע"ה ללמוד את ענייני הקרבנות, לא לחטוא גם אם קשה לנו יותר ולעבוד את ה' תמיד בשמחה ובזריזות.
 
שירה סלומון
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד
 

 

מחבר:
סלומון, שירה