דף הבית > פרשת צו

פרשת צו

דפי מאורות (5774-25)
תגיד תודה – תראה נסים!
 
קרבן תודה נאכל ליום אחד, "ובשר זבח תודה שלמיו ביום קרבנו יאכל" (ז, טו) אולם ניתן לשאול: הלא כל קרבנות השלמים נאכלים בשני ימים ולילה. אם כן, מדוע קרבן התודה שהוא גם שלמים נאכל ליום אחד בלבד?
 
 
הנצי"ב בפירושו לתורה העמק דבר מסביר שבקרבן התודה צריך גם לאכול ארבעים לחמי תודה, ומתוך שזמן האכילה קצר והבעלים צריך לשתף אורחים רבים בתוך זמן קצר, יוכל הבעלים לספר שבחו של מקום על הנסים שעשה עמו ה' וכך תתפרסם גדלותו יתברך אצל יהודים רבים.
האדמו"ר מגור התייחס לשאלה זו ואמר שכיוון שכל יום מתחדשים לאדם נסים, אם הוא היה אוכל לשני ימים ולילה את התודה היה יוצא שהוא אוכל קרבן של אתמול על חשבון נס טרי שנעשה לו היום. עלינו לקלוט את המסר של האדמו"ר מגור שלאדם יש נסים ונפלאות יום יום ועליו רק לשים לב ולפקוח את העיניים.
 
סיפור השגחה
בעיצומו של חורף תשס"ג הזדעזענו לשמוע על תאונה שהייתה לאוטובוס שיצא מבית שמש לבני ברק. האוטובוס נפל לוואדי ונוסעים רבים נפגעו.
האחראי על התנועה בבית שמש החרדית סיפר שאחד מחשובי אברכיה של הקהילה החרדית בעיר עמד בתחנה במטרה לנסוע להוריו שגרים בבני ברק. כשהגיע האוטובוס הוא הכניס את ידו לכיס כדי להוציא 13 ₪ שהיו שם לשלם עבור הנסיעה, אך להפתעתו הוא מצא שם 3 ₪ בלבד. מטבע נוסף של 10 ₪ שהיה בכיסו נעלם כלא היה. אותו אברך עשה גדר לעצמו שהוא לא לווה מאף אחד, וגם במקרה זה החליט שלא ילווה כסף מנוסעים לצורך הנסיעה, אלא יחזור לביתו להביא כסף ויעלה על אוטובוס אחר.
כאשר האוטובוס יצא מהתחנה עבר שם אחד השכנים של אותו אברך ברכבו הפרטי בדרכו לבני ברק. כשראה שאותו אברך חשוב לא עלה לאוטובוס שאלו לפשר העניין, והלה סיפר לו את  דבר האבדה של 10 השקלים. מיד הציע לו השכן שיצטרף אליו. האברך נענה להצעה בשמחה. הם החלו לנסוע בעקבות האוטובוס שרגעים ספורים לפני כן חלף על פניהם.
כאשר הגיע האוטובוס לעיקול חזק לא הצליח הנהג להשתלט על האוטובוס והוא עף לוואדי העמוק.
האברך שאמור היה לעלות לאותו אוטובוס החל לבכות. הוא הוציא ממחטה לנגב את הדמעות, והנה מצא בתוכה את 10 השקלים שאבדו לו. על נִסֵיךָ שבכל יום!
 
רמב"ן אומר שכל הנסים הגלויים הם רק כדי להראות לנו שלה' אין טבע והכול אצלו אפשרי, ובעצם הם מוכיחים שכל הבריאה היא נס. הרמב"ן מוסיף ואומר שמי שלא מאמין שהכול הוא נס, הרי הוא כופר ממש.
נכון, לא בכל פעם אנחנו ניצלים מאוטובוס שמחליק, אבל כל יום אנחנו קמים בבוקר, ברוך ה' רואים טוב, הולכים, מתפקדים, כל מערכת הגוף עובדת, נושמים כראוי וכו'. כל דבר  בעולם הוא פלא וה' מחייה בכל רגע אין סוף חלקיקים בחסד עצום.
יהודי נקרא כך כי הוא יודע להודות באמת. לומר תודה, זה להודות על האמת שאכן נעשה פה חסד. יהודי במהותו מכיר בחסדי ה', מהגדולים ועד הקטנים ביותר, ויודע להודות ולהעריך.
מי שזוכה להבין שהכול פה הוא בבחינת נס ומודה לה' על כל החסדים שהוא עושה עמו, חייו הופכים להיות נפלאים הרבה יותר. כאשר אדם מודה לה' כל הזמן, ה' שמח ומביא לו עוד דברים להודות עליהם. אדם כזה מגיע למקומות גבוהים שבהם הוא יכול לבקש עוד מתנות מבלי שיפריעו לו המקטרגים, כי הוא בסך הכול בא להודות.
(מתוך הספר "עלינו לשבח" של הרב יצחק זילברשטיין)
 
נטלי דמתי
סטודנטית בהתמחויות ללימודי ארץ ישראל ולתושב"ע
 
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
PDF icon צו תשעד
מחבר:
דמתי, נטלי