פרשת צו

דפי מאורות (5771-25)
 
בתפילת שחרית בסדר הקרבנות מוזכר: "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ה–ו). מדוע מצוינת המילה "תמיד"?
מפרש השפת אמת שאנו מדברים על ערכים פנימיים, על דברים שקשורים לשורש, לעצמות הנשמה, שהקודש מופיע בתוכה ללא הפסק.
 
 

"והאש על המזבח תוקד בו".
אחת העבודות במקדש הייתה הרמת הדשן והוצאתו. על המזבח נערמו שאריות של הקרבנות והאש, והייתה מצווה לצבור ולאסוף את שיירי הדשן. מצווה חשובה זו גרמה לכך שכוהנים רבים השכימו כדי לקיים ולזכות בה.
בעניין ההרמה וההוצאה של הדשן לא כתוב "תמיד" כיוון שיש הכרח של הפסקת החיים החומריים כאשר נכנסים לקודש.
 
המקדש מסמל את מקור האנרגיה בעולם; משם מגיע השפע לעולם, משם הברכה, משם האור והטוב (בראשית רבה נה, ז), ומשום כך צריכה להיות שם אש תמידית, צריכים להיות שם כוח ואנרגיה.
 
המקדש שולח את קווי הארתו לעולם כולו. המקדש הוא האש (מקור האנרגיה), ומהאש יוצאות להבות (חלקי אנרגיה) לכל ארץ ישראל ומשם לעולם כולו. דבר זה, מסביר השפת אמת (פרשת צו שנת תר"מ), מלמד אותנו יסוד חשוב בעבודת ה' ובתיקון המידות: אם אני רוצה להשפיע על האחר, להעניק לו, לאהוב אותו, לעזור לו – אני חייב תחילה שלי יהיה מקור פנימי, שבי תהיה אהבה לכול, ומתוך כך – אשפיע לאחר.
 
אדם שמשפיע לאחר הוא עצמו צריך מקור של מילוי (כמו שבבית המקדש השכינה הייתה שורה); הוא עצמו צריך ללמוד ולהתמלא.
בתורת החסידות והרמז (אור תורה של האדמו"ר ממעזריטש, פרשת צו, אות קח; כתר שם טוב, יא ע"ג, דיבור המתחיל "והנה אליהו"), נמשל המזבח לאדם (נכון יותר – ללבו של האדם). ברגשי הלב צריך תמיד שתהיה אש דלוקה (האש היא סמל של חיות, עצמה, דבקות ושמחה). הלב צריך תמיד להיות "חם" בעבודת ה'. אדם שאש עבודת ה' יוקדת בקרבו תמיד –  ניחן בתכונת הזריזות, כיוון שבכל שנייה הוא רוצה לקיים את מצוות בוראו, כפי שכתב רש"י על הפסוק "צו את בני ישראל": "אין צו אלא לשון זירוז". משל לאיש ואישה האוהבים זה את זה אהבה גדולה בלב ונפש. כיוון שכל אחד רוצה למלא את רצון אהובו, הוא עושה זאת בזריזות, בהתלהבות ובשמחה.
 
אש המזבח איחדה בין שמים לארץ, חיברה בין עולם החומר לעולם הרוח (שפת אמת, פרצת צו, שנת תרמ"א ושנת תרל"א). אש של אהבה הייתה בין עם ישראל לאביו שבשמים. אש תמידית זו הייתה האיתערותא דלתתא (פתיחת הפתח והרצון לקירוב) של עם ישראל, כדי שבורא עולם יפתח את אוצרו הטוב (איתערותא דלעילא) ויתן לעמו ולארצו (ומשם לקוסמוס כולו) שפע של ברכה, טוב וחיים. (בעלי הקבלה קושרים את המילה "תמיד" לקו האמצעי של הספירות דעת, תפארת, יסוד, ומלכות – ראשי תיבות של המילה "תמיד", כדי לומר לנו שמשם באה הברכה והישועה לעולם).
יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בביאת הגואל ובבניין אריאל, נזכה לראות כוהנים בעבודתם, לוויים בדוכנם וישראל במעמדם, אמן כן יהי רצון.
 
צאלה קניגסברג
סטודנטית במסלול למחול ותנועה
 
 

 

מחבר:
קניגסברג, צאלה