פרשת קרח

דפי מאורות (5775-38)
חשיבות עבודת המידות
 

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר טז, א) . לקחת, אומר רש"י, להיות נחלק מתוך העדה. חז"ל מוסיפים למחלוקת של קרח עומק. פרשת ציצית נסמכה לפרשת קרח.

 
 

קרח הלביש את כל חבריו בטליתות שכולן תכלת, ושאלו את משה: טלית שכולה תכלת האם צריכה שיהיה פתיל תכלת עליה? אומר קרח: אנחנו שמים פתיל תכלת בציצית כדי להזכיר לעצמנו שיש שמים, שיש תכלית, שיש דבר עליון ונשגב. לשם כך צריך את כל המצוות כולן – לזכור ולעשותן, ולהתרומם אל אותה התכלת, אל אותו כיסא כבוד.
קרח מתרעם על כך וטוען שמתגלה כאן חוסר אמון בסיסי בעם ישראל. הוא כועס על כך שמשה חושב שעם ישראל ירוד ונמוך כל כך עד שהוא זקוק למצוות רבות כדי שיזכור שיש תכלת, שיש משהו נשגב בשמים. האם לשם כך יש צורך בסדרים רבים כל כך? בהלכות? באיסורים? בדינים? מדוע  צריך עבודה רבה כל כך? קרח ועדתו טוענים כי כל העדה –  כולם קדושים, כולם לובשים בגדי תכלת, היינו כולם מחוברים לתכלית, לרעיון, לשמים. אנשים טובים. עם ישראל הוא עם של אנשים חיוביים, שמימיים, כולם קדושים. אין צורך בכל מסכת העבודה הענקית הזאת; אין צורך בריבוי הפרטים, הדינים והעבודות.
עוד מוסיף קרח בתרעומת על משה: אתה אומר שלא כל אחד יכול לבוא לבית המקדש, רק אהרון והכוהנים יכולים להיכנס אל הקודש, "הזר הקרב יומת". מדוע אנחנו זרים? למה אין אנו יכולים להתקרב אל הקודש? הרי אנחנו אנשים טובים, עם כוונות טובות. למה אתה קורא לנו זרים? הקודש הוא מקום רחב וגדול וכולם יכולים להיכנס אליו, כולם שייכים לו.
הרב קוק זצ"ל כותב ב"אורות" שקריאה זו של קרח – כל העדה כולם קדושים, כולנו תכלת, כולנו בשמים – משמעותה בעצם שאין צורך בעבודה רבה כל כך. הדרך לקודש אינה תלויה בעמל, בעבודה האישית – היא פשוטה מאוד.
בני האדם הם טובים, נחמדים, בעלי כוונות טובות, וזה מספיק. אנחנו כבר בשמים, בתכלית, אזי למה צריך להוסיף מצוות?
מעבר לכך, קריאה זו שמה גם ללעג ולקלס את כל המאמצים של האנשים העובדים קשה בקודש, ולכן לדעת משה זו רשעות, "וידבר אל העדה לאמור, סורו נא מן אוהלי האנשים הרשעים האלה" (במדבר, טז, כו). למה זו רשעות? הרב קוק כותב (ישראל ותחייתו, פסוק טו), שבכל פעם שמישהו אומר שאין צורך לעבוד קשה כל כך, מאחורי הקלעים מסתתרת שם רשעה שלפעמים מתחפשת בבגדים יפים. אך יש שם התעלמות מהעובדה שלאדם יש הרבה מה לעשות, הוא בעל חולשות, חסרונות ויצרים, ובכל פעם שמטייחים את זה – זו רשעות.
עולם הערכים, עולם הקודש, עולמה של תורה, בא לבנות קרקע בטוחה תחת רגלינו, וזאת על ידי הרבה עמל. המזלזל בעמל זה סופו שקרקע זו תהיה לו למוקש. לכן הם גם נענשים בכך שהקרקע נשמטת תחת רגליהם.
לדורות, קרח מלמד אותנו שעלינו להעריך את מה ש"מאחורי הקלעים" של אותם אנשי תורה גדולים, את המאמץ ואת העמל הגדול שעשו כדי להתקרב אל הקודש, עבודה על מידות, על יראת שמים.
אין להסתכל על הדברים באופן שטחי וחיצוני, "סך הכול כולנו בסדר" – אנחנו אנשים די טובים ודי דומים. ה"סך הכול" הזה יכול להביא לקריסתו של עולם הערכים והעמל. כאשר הקרקע אינה בטוחה אין אפשרות להיכנס לארץ ישראל, ארץ הדורשת הרבה עמל והליכה רוחנית; ארץ הנושאת כל צעד ושעל של אבותינו, כל עמל ויזע שלהם, על תיקון מידותיהם ועל ההליכה והדרך אל הקודש.
שנזכה להלך בארץ החיים עד לבוא משיח צדקנו במהרה בימינו.
(מתוך שיעורו של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א,
ישיבת בני דוד, עלי תשע"ד).
                                                                                                                                                          לאה אבנעים
סטודנטית בהתמחויות לספרות ולהיסטוריה
 

 

מחבר:
אבנעים, לאה