דפי מאורות (5774-38)

 אהבת ישראל  שבמחלוקת קרח

 

ר' שלמה זלמן הכהן קוק ז"ל נסע פעם בתור שד"ר מארץ ישראל כדי לאסוף כספים למען היישוב היהודי בארץ.  באחת הקהילות שבהן ביקר מצא הרב מחלוקת גדולה בין הגבאים ובין מתפללי בית הכנסת.

 

 

ראשי הקהילה ביקשו מהרב שיפשר בין הצדדים החולקים. נענה הרב בחיוב ובדרשתו בבית הכנסת, שבה החל להעלות רעיונות לפרשה, שאל: מדוע גמל מטהו של אהרון שקדים דווקא ולא פרי אחר? אלא שרמז יש כאן לתוצאותיה של מחלוקת. בפרי השקד יש שני מינים: שקד מר ושקד מתוק. יש שקד שהוא מתוק בתחילתו אולם בסופו הוא מר, ויש שהוא מר בתחילתו אולם מתוק בסופו. כך גם ענייני המחלוקת: יש מחלוקת שהיא מתוקה בתחילתה, כל צד מתנצח ומביס את חברו, אולם מחלוקת כזאת סופה רע ומר; ויש מחלוקת שהיא מרה, שבתחילתה קשה לוותר ליריב, אולם סוף הוויתור הוא להביא מתיקות, כיוון שהמחלוקת תיעלם. הדברים נכנסו ללב הקהל והמחלוקת יושבה (עיטורי תורה, ה, עמ' 113).

פריחת מטהו של אהרון מובאת בפרשתנו לאחר שמחלוקת קרח הסתיימה והיה צורך לתת אות שימחיש באופן סופי את בחירתו של אהרון ושבטו לכהונה על ידי ה'. הרב שלמה זלמן אוירבך נתן טעם אחד לפריחת פרי השקד דווקא, שהשקד ממחיש מצבי מחלוקת, כפי שמתואר למעלה.

הרב שמשון רפאל הירש, בפירושו לתורה, נותן טעם נוסף לעניין:

כלום אין כל ענפי עצי הפרי דומים זה לזה? בכולם יש נבטים של עלה, פרח ופרי, אדמה אחת נושאת את כולם, מי הגשמים המשקים אותם באים לכולם ממקום אחד. רוח אחת מנשבת בכולם וכולם ניאותים לאור החמה. ואף על פי כן אחד הוא השקד בין כל חבריו בשדה. ובמה יחודו? בשקידה שעל שמה הוא נקרא. בהתמסרות ערנית וזריזה הוא עושה את המוטל עליו ובכך הוא מקדים את כל אחיו האילנות. בעוד הם נמלכים בדעתם, כבר השלים הוא את מפעלו והוא מקדים מיד את התכלית, שהוא הפרח עושה הפרי, שהרי כל עצמו לא בא אלא  לעשות פרי. לצורך הפרי הוא מוציא אחר כך את עליו, לאותה תכלית הוא מכין ומכוון את כל לשדו. אך זוהי בדיוק רוח הלווים שבזכותה זכה שבט לוי להיות מייצג התורה והמקדש, שכן רק בני לוי נענו לקריאה "מי לה' אלי" ונאספו אל משה, ורוח זו תעבור בירושה בתוך העילית של משפחת הלוי באהרון ובבניו. יחד עם זה, הרי כאן הבטחה מנחמת, כי השקד רק מקדים לפרוח ולעשות פרי, הוא עובר לפני חבריו בשדה ומקדים אותם בהתפתחותו והם עתידים לבוא בעקבותיו. כך הדבר בלויים ובבני אהרון: הם עוברים לפני אחיהם בהתפתחות הרוח ובדרך החיים ושאר השבטים נקראים לבוא בעקבותיהם ולסגל דרך זו לעצמם (במדבר יז, כג).

לפי דעה זו, אין המקל מסמל משהו בעניין המחלוקת, אלא מקל השקד מסמל משהו במהותו של שבט לוי. לא סתם נבחר שבט זה מכל ישראל, אלא שבט לוי מגיע לתכליתו מהר מכל האחרים, תכלית בעבודת ה' שאותה הוא מפיץ אחר כך בעם כולו.

באוצר המדרשים יש סקירה היסטורית למטה זה:

מקל הוא שברא הקב"ה אותו בערב שבת, כשברא את עולמו, והקב"ה הפקידו לאדם הראשון, ואדם הראשון הפקידו לחנוך, וחנוך הפקידו לנח, ונח הפקידו לשם, ושם לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק הפקידו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים והפקידו ליוסף, וכשמת יוסף שללו המצרים את ביתו והביאו אותו מטה פלטרין של פרעה ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי מצרים וראה אותו מטה חמדו בליבו וגנבו והביאו לביתו [...] ועוד כמה ימים וכמה שנים היה המטה מונח בבית יתרו[...] עד שפעם אחת לקחו בידו ונכנס לגינה ונעצו בקרקע ושם בגינה לקחו ומצאו שפרח ויצץ ציץ ויגמלו שקדים (אוצר מדרשים עמ' קמ"ן).

למטה זה יש היסטוריה ארוכה מאז ששת ימי בראשית. מכך ניתן ללמוד שחז"ל רצו להראות לנו אות לתכנית האלוקית שבבריאה, שאהרון ובניו הם חלק ממנה.

 

 אפרת פרנקל

סטודנטית בהתמחויות לספרות, לחינוך חברתי קהילתי

ובמכון לחינוך ואמונה בימינו

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

קרח תשעד

מחבר:

פרנקל, אפרת