פרשת ראה

דפי מאורות (5772-47)
רבות הן הפעמים שאנו נתקלים (במציאות הישראלית ובכלל) במצב שיש בו מריבות, חיכוכים ולא עלינו לעתים גם שנאה בין חלקים שונים של עם ישראל.
 
 
ידוע המשל על יד ימין שחותכת את יד שמאל אשר לאחריו תמיד מהדהדת השאלה "האם ייתכן שעם ישראל יפגע בעצמו?" שאלה קשה היא זו, אך יודעים אנו שברגעי האמת שלנו אין מי שיוכל לעמוד מול אחדותנו ושלמותנו כעם אחד (שללא ספק זו נקודה מעודדת). אולם מעניינת השאלה למה עם ישראל מחולק כולו לחלקים ולגוונים רבים ושונים כל כך.
אם נסתכל לאורך ההיסטוריה נגלה למעשה שלא אנו בדורנו המצאנו את הגלגל; הקבוצות והחלקים השונים הופיעו עוד מימי קדם. אחת הפעמים הראשונות בתנ"ך שבה אנו מזהים את ההתפלגות של עם ישראל היא כאשר מדובר על שנים עשר השבטים. כבר אז עם ישראל היה מחולק לכיתות-כיתות. לכל שבט יש משמעות ותפקיד שונה מן השבט האחר, אך יחד עם זאת קיימת תמיד הידיעה שאנחנו חלק ממשהו גדול.
לעתים, בגלל הקבוצות השונות אנו מגיעים לחשיבה שונה ולהשקפות שונות, אך בנושאים מסוימים יש לנו הוראה ברורה לנהוג ככלל הציבור. הגמרא (בבא מציעא נט ע"ב) מביאה סיפור שצריך היה להחליט בו לגבי טומאתו או טהרתו של תנורו של עכנאי. רבי אליעזר קבע שטהור, וחכמים קבעו שטמא. כשניסה רבי אליעזר לשכנעם לא עלה בידו. אמר להם: אם ההלכה כמותי חרוב זה יוכיח, ונעקר החרוב ממקומו. אמרו לו חכמים: אין מביאים ראיה מהחרוב. אמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, וחזרה אמת המים לאחור. אמרו לו חכמים: אין מביאים ראיה מאמת המים. אמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. עמדו כותלי בית המדרש ליפול. לבסוף גער רבי יהושע בכתלים ואמר: אם תלמידי חכמים מתנצחים זה בזה בהלכה, מה טיבכם? מפני הכבוד לרבי יהושע לא נפלו הקירות ולא נעמדו מחדש מפני כבודו של רבי אליעזר. חזר ואמר רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר. עמד רבי יהושע ואמר: לא בשמים היא, ואחרי רבים להטות. מן הסיפור הזה אנו למדים על החשיבות של "לא לפרוש מן הציבור", גם אם "ההלכה כמותנו".
בפרשת ראה כתוב:
בנים אתם לה' אלוקיכם: לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת. כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה (דברים יד, א–ב).
בפשטות הדברים נראה שאלו הוראות המופנות אל עם ישראל שלא לנהוג כמנהגים שנוהגים במתים. אולם הגמרא במסכת יבמות (יד ע"א) מוסיפה הסתכלות נוספת על המילים "לא תתגדדו": "לא תעשו אגודות אגודות". כלומר אסור לנו להתפצל ולהתפזר במנהגינו ויש לנהוג במנהגים אחידים במקום אחד. לא בכדי הוא שהאיסור "לא תתגודדו" מופיע לפני המילים "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים". הייחוד שלנו כעם ישראל הוא לא כאנשים פרטיים, כל אחד לעצמו; הייחוד והסגולה הם כאשר אנחנו עם אחד ומאוחד שמטרתו הגדולה היא אחת ואין לה משנית, "עם קדוש אתה לה' ". סביב מטרה זו אסור לנו ליצור "אגודות אגודות" בתוכנו. האיחוד אינו שולל ייחוד (לשון מיוחדות ושוני). השאיפה היא בעזרת ה' להגיע למצב שבו אנו מיוחדים כל אחד לפי השקפותיו ודעותיו ומאוחדים עם אחד בלב אחד.
 
צופיה ליפשיץ
סטודנטית בהתמחויות למתמטיקה
 ולחינוך חברתי קהילתי
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
ליפשיץ, צופיה