פרשת ראה

דפי מאורות (5771-47)
היינו כחולמים – להפטרות שבע דנחמתא            
 
הפטרות שבע דנחמתא לקוחות כולן מפרקי הנחמה שבישעיהו. כיוון שפרקי נחמה נמצאים גם בספרי נביאים אחרים (אם כי לא בכמות כזו), מתעוררת השאלה אם אך מקרה הוא שבכל שבע הפטרות הנחמה אין אף אחת הלקוחה מנביא אחר. התשובה לדעתי קשורה לתפקידו של כל נביא, שממנו נובע אופי נבואותיו.
 
 
ירמיהו הוא נביא החורבן. ספרו עוסק בעיקר בליווי ירושלים בתקופה הקשה הזו, כולל תיאור החורבן עצמו. זהו תפקידו כנביא, ולכך הוכן מרחם אמו כמתואר בתחילת ספרו, " בטרם אצורך אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך" (ירמיהו א, ה). בהתאם לנקודת המבט של נבואותיו גם נבואות הנחמה שהוא מקבל עוסקות בשיקום ההריסות, בניין לעומת חורבן.
"כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב. ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו" (ירמיהו ל).
"עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים: עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו" (ירמיהו לא).
אצל ישעיהו אנו מוצאים נבואות מסוג אחר לגמרי. ישעיהו חי עשרות שנים לפני החורבן, כאשר ירושלים בנויה לתפארת. במצב כזה אין טעם בנבואה רק על שיקום הארץ מחורבנה, ונבואותיו עוסקות בתיקון עתידי שלם ומופלא שירושלים לא ידעה עד כה. 
"והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו" (ישעיהו מט); "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך", "ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור" (ישעיהו ס); "עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיהו נד).
אלו נחמות עם אופק שונה לגמרי, נחמות שיש בהן כדי לרומם את הרוח ולגלות שאפילו השמים אינם הגבול להתעלות שנכונה לה לירושלים.
אפשרות לנבא נבואות מופלאות כמו של ישעיהו, מה שאין כן בזמן החורבן. אז אין המצב הרוחני מאפשר התרוממות שכזו וההתמקדות היא בבניית ההריסות.
נבואות ירמיהו אם כן עוסקות בתיקון ההווה השבור, בעוד שנבואות ישעיהו נישאות על כנפי החלום העתידי הבלתי מוגבל. יש להוסיף גם את פרקי העתיד שבספר יחזקאל ההולכים צעד נוסף קדימה ומתארים את מידות הבית השלישי, הלכות קרבנותיו ונחלת הארץ בעתיד, הלכה למעשה. הורדת החלום אל מסגרת המציאות היא בהחלט צעד אחד קדימה, ועם זאת כתבנו כבר שבזמן המקדש אין טעם לנבואות נחמה רגילות. ייתכן גם לומר שאך ורק בזמן המקדש ובזכות רוממותו יש בהלכות מעשיות חסר ללא ספק המעוף שבחלום, שבו בחרו חז"ל לנחם אותנו בשבועות שלאחר תשעה באב.
הגמרא (סנהדרין ק ע"א) מספרת:
יתיב רבי יוחנן וקא דריש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהן עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר "ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו' " (ישעיהו נד). לגלג עליו אותו תלמיד, אמר השתא כביעתא דצילצא לא משכחינן, כולי האי משכחינן? [הרי אבנים טובות בגודל כזה אינן בנמצא?] לימים הפליגה ספינתו [של אותו תלמיד] בים, חזינהו [וראה] מלאכי השרת מנסרי [שמנסרים] אבנים טובות ומרגליות [לצורך זה].
אפילו שנניח שדברי ר' יוחנן אינם צריכים להיות מובנים כפשוטם, ברור מן הסיפור הזה שעתיד מופלא מחכה לירושלים, שאין לנו במושגי ההווה שלנו שום נגיעה בו, כמו אבנים טובות בגודל שלושים אמה. עתיד זה מופלא כל כך שאפילו תלמיד של ר' יוחנן ששמע עליו מפורשות מפי רבו לא היה מסוגל להאמין שיגיע. עלינו להרגיל את עצמנו לגודל העתיד הזה ולציפייה אליו, לחלומות גדולים, שהם מציאותיים  עבור ירושלים יותר מכל מציאות חלקית שבמקרה נפלה בגורלה. ונזכה בקרוב בעז"ה, ובין השאר בזכות ציפייתנו וחלומותינו הגדולים     להיות כחולמים בשוב ה' את שיבת ציון.  
 
אליהו גנץ
תלמיד במכון ההוראה של
ישיבת רמת גן
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
גנץ, אליהו