פרשת שופטים

כשנגמר מעט הכסף שהיה בביתו ובני ביתו באו אליו בדרישה שיחזור לעבודתו, אמר להם שהוא נשאר בבית המדרש ויהי מה. לאחר כמה ימים, כשהגיעו מים עד נפש ודרישותיהם של בני משפחתו שייטול את המושכות ויביא פרנסה הביתה גברו, אמר להם למכור את החמור ואת העגלה. אשתו נחרדה ולא הייתה מוכנה לשמוע על מכירת מקור פרנסתם היחיד, אך היהודי שכנע אותה ואמר: "אם הרב אמר שצריך לסמוך על ה' בכל מחיר אז זה מה שצריך לעשות". ואכן, הלכה משפחתו ומכרה לגוי את החמור ואת העגלה. הגוי שקנה את העגלה היה שודד דרכים ובאותו יום החליט להעביר את ארגזי הכסף והזהב ששדד מהמערה שבה היו מוחבאים לביתו. לאחר שכמעט כל תכולת המערה הייתה על העגלה נפלה עליו המערה וקברה אותו בחיים. החמור חיכה עד הערב. כשהתחיל להיות רעב וראה שאף אחד לא הגיע לקחת אותו חזר לבית בעליו הקודם עם כל המטען בעגלה. כך נתעשר העגלון עושר גדול.

תלמידיו של הבעל שם טוב באו לרבם ושאלו: "כיצד ייתכן שאותו עגלון שישב כמה ימים בבית המדרש זכה לעושר כה גדול, והם שכל ימיהם עוסקים בתורה אינם זוכים לנסים כאלה?". תשובתו של הבעש'ט הייתה, שעצם שאלתם מראה על חסרונם באמונה. העגלון עשה את מה שעשה בלי לחכות לשכר ובלי לחכות ולראות ישועות, ולכן נושע. מה שאין כן הם, שכל הזמן חיכו וציפו לראות את ישועת ה' כנגד אמונתם והוכיחו בזה כי אמונתם איננה שלמה.

ר' לוי יצחק מברדיטשוב, בספרו  "קדושת לוי" הסביר את הפסוק "תמים תהיה עם ה׳ אלהיך":

הכלל הוא כי הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל עם קרובו שנקראים בנים למקום ובוודאי האב ממלא חסרונו ורצון בנו קודם שיצטרך. ובוודאי אדם אשר יש לו אמונה כזאת בבורא בוודאי ממלא לו חסרונו. וזה הרמז תמים תהיה עם ה' כלומר [...] שיש לך אמונה בבורא ברוך הוא שבוודאי ימלא לך חסרונך אז תדע שבוודאי ה׳ עמך.

כפי שראינו בסיפור ובקדושת לוי, ר' לוי יצחק מפרש את המושג תמימות כאמונה עיוורת בבורא עולם המנהיג ודואג לכל אחד מהנבראים באופן אישי. כשאדם מגיע להבנה זאת ה' אכן דואג לכל מחסורו.

הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" מובא אחרי האיסורים להקריב ילדים לעבודה זרה, לקסום קסמים, לעונן, לנחש, לכשף, לשאול אובות וידעונים ולדרוש אל המתים. מעשים אלו נובעים לרוב מפחד מהעתיד, מחוסר ודאות, מחששות ומרצון לדעת מה יקרה.

רש"י על הפסוק מסביר: "תמים תהיה עם ה' אלהיך, התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות".

הרמב"ן מוסיף ומפרט שיש להאמין גם שהוא לבדו עושה הכול והוא יודע כל מה שיהיה. במקרה של חוסר קטן באמונה אין לנו לפנות להוברי שמים (חוזים בכוכבים) ודומיהם, אלא ללכת לנביאים או לצדיקים ולדרוש באורים ובתומים. הוא גם מסביר את המילה "תמים" לפי תרגומו של אונקלוס "שלים", כלומר שלם. עלינו להיות שלמים באמונתנו בקב"ה.

ה' אומר לנו שאין צורך לנסות לחקור את העתיד; אין צורך לחפש דברים שאולי יעזרו לנו בפתרון בעיות. אנו צריכים ללכת בתמימות, באמונה שה' מנהיג את העולם בצורה הטובה ביותר וכל שנאמין ונבין זאת כך ה' ישפיע עלינו יותר ויותר

 

.