פרשת שופטים

דפי מאורות (5772-48)
עבודת המידות בחברה ובפרט
 

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".[1] מהו מקומם של השופטים בחברה?


[1]    דברים טז, יח.
 
 

​ ניתן לראות על פי הפסוק שהשופטים יושבים בשער, בכניסה לעיר: "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ".[1] השער הוא מקום הכניסה, בשער יושבים חשובי העיר, שם מרכז העניינים. על פי דברי הרב אלעזר קשתיאל[2]"השופטים לא מחכים להתרחשויות שיקרו בעיר, הם עומדים בשערי העיר, בכניסה, בכותרת". השופט אינו רק מגיב לאירועים ואינו רק מכבה שרפות אלא הוא לוקח אחריות על החברה, הוא מוביל ומנהיג. השופט, על פי המשפט העברי, צריך להיות מחנך הרודף אחרי הצדק.

כותב הרב קשתיאל:
ספר שופטים בתנ"ך זה ספר של מנהיגים, לא רק של אנשים שהגיבו. שם בשער, בדלת הכניסה, מוגדרים עקרונות החיים [...] יש שערי משפט. המדדים, הערכים שכל הזמן צריכים להתברר מחדש, צריכים לשער ולהעריך: איפה החברה נמצאת, מה מעמדה אל מול עולם הערכים [...] מסכת אבות, המסכת החינוכית של הש"ס, נמצאת בסדר נזיקין, סדר המופנה בעיקר לדיינים ולשופטים.
את עבודת השופט הנעשית בצורה כללית יש לעשות באופן פרטי. כל אחד מאתנו נדרש לעבוד על מידותיו ולהיות שופט בעצמו. עבודת המידות נמשכת כל החיים. במהלך החיים אנו מתבגרים ומתפתחים, לומדים ומשתנים. עולמנו הרוחני בכיתה יב לא דומה לעולמנו הרוחני לאחר השירות, ולא דומה לעולמנו הרוחני לאחר הלימודים. כתוצאה מכך אנו נדרשים להתמיד, להמשיך ולפתח את עולמנו הרוחני והמוסרי כדי להתאימו לאישיותנו המשודרגת.
הרב קוק זצ"ל כותב באורות הקודש:הסדר של העלאת המידות היא בנפש חכמה מיוחדת, שצריכה להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש על כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו [...] שתוכל להכניס בתוכה את כל המדע והרגש היותר מחודש ולתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאז להתאים על כל דרישת הקודש והמוסר הטהור והאיתן.
אנו נמצאים בתחילתו של חודש אלול, חודש שבו אנו נדרשים לעשות הכנה לקראת השנה הבאה, השער לקראת השנה החדשה, הכותרת של השנה. שער שלם, עולם שלם של הכנה. חודש זה בא לבנות בקרבנו את היכולת לשער, להעריך, לאמוד, לדון ב"מה אנחנו רוצים", "איזה חיים אנחנו רוצים שיבנו בקרבנו" בשנה הבאה בעז"ה. חודש זה הוא גם יום המשפט, יום הדין, יום שבו אנו בודקים "איפה אנחנו ואיפה הערכים". דרך יפה ומאתגרת לחברה לפתוח שנה, חשבון נפש אישי וכללי.
מעשה ברבי צבי מרימאנוב שהיה אומר: בילדותי אמרתי מתי יבוא לידי ואתקן את העולם כולו! כשגדלתי שבתי וראיתי שאין זה בידי. אמרתי אתקן את מדינתי. אף זה אין בידי. אמרתי אתקן את עירי. ראיתי שאף זה אין בידי. אמרתי אתקן את בני ביתי. ראיתי שאף זה אין בידי. עכשיו אני אומר ולוואי שאצליח לתקן את עצמי.
מסיים הרב קשתיאל:
בימים של הכנות לקראת המלך המשפט, כל אחד ואחד מאתנו מקים את השופט שבשער שלו, בשערי העיניים והפה, בשערי האוזניים, בשערי החברה, היחיד, המשפחה והעם. וככל שהשערים יהיו מלאים בשופטי צדק, כך נזכה להיות ממלכה שמכריזה ואומרת המלך המשפט. 
 
תהלה פולק
סטודנטית בהתמחויות להיסטוריה
ולחינוך חברתי קהילתי ובמכון הגבוה לחינוך ולאמונה
 
 
 

 

 

 

מחבר:
פולק, תהלה