פרשת שלח לך

דפי מאורות (5772-37)
" וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה', כלם אנשים ראשי בני ישראל המה". רש"י מבאר: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". וכן מוסיף החזקוני: "מכאן ואילך הלכו והחמיצו". היכן חלה התפנית בסיפור? מה גרם לראשי העם ולטובים שבמנהיגנו לסטות מדרך הטוב ולהוציא דיבה על הארץ?
 
 
חכמינו העלו מספר מניעים אפשריים לחטא המרגלים:
א.       נגיעה אישית: לדעת הרמח"ל טובתם האישית של המרגלים היא זו שעמדה לנגד עיניהם של הנשיאים: "הוא שגרם לפי דעת חכמנו ז"ל אל המרגלים שיוציאו דיבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל – ויעמדו אחרים במקומם" (מסילת ישרים פרק יא). פחד הנשיאים לאבד את תפקידם ואת משרתם הוא שגרם להם לעוות את דבריהם. אמנם במדבר הם כיהנו כמנהיגים, אך ייתכן שבארץ ישראל ההנהגה תשתנה.
רבי יהודה הלוי, בעל ספר הכוזרי, מעלה אף את עניין הרכוש והנכסים שפחדו הנשיאים לאבד עם עלייתם לארץ. לנקודה דומה מתייחס גם החזקוני: "הלא טוב לנו שוב מצרימה: כשהיינו במצרים אם מת אחד ממנו היה מניח נכסיו לקרוביו או שכניו – אבל עכשיו הכל לבז".
ב.        הדאגה לרוחניות העם: פחד רוחני גדול עמד לנגד עיני המרגלים בטרם כניסתם לארץ. בעוד שבמדבר הם אוכלים מן להנאתם ונהנים מזיו השכינה, בארץ הם יצטרכו לבנות ולחרוש, לעמול ולקצור, ושאלתם היא היכן נכנסת כאן התורה. הקמת תשתיות כלכליות, צבאיות ומדיניות של מדינה הן לא דבר של מה בכך. מבחינתם, כניסה לארץ פירושה נפילת הבניין הרוחני של העם. בהכרח שהעלייה תביא להידרדרות רוחנית ומוסרית בעם. המרגלים אינם מאמינים שיש בכוח הקדושה להופיע גם במסגרות החול. לשיטתם, חיי קדושה אפשריים רק על ידי בריחה מחיי החומר.
אך בארץ ישראל העניינים שונים מעט. "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי עבודה זרה, ואל יגור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל" (כתובות קי ע"ב). נימוקי המרגלים הם אמנם מוחשיים ואמתיים, אלא שהקב"ה החליט אחרת. הקב"ה מכיר את הסיכונים הרוחניים ובכל זאת ציווה אחרת. יישוב ארץ ישראל הוא בעצמו דבר קדוש ונשגב, והצלחת עם ישראל בארץ ישראל גורמת טובה בהכרת גדולת ה' והשגחתו. התכלית האלוקית היא בניין מלכות ה' בארץ, על אף ההשלכות הרוחניות שיצאו כתוצאה מכך. המחשבה כי גשמיות ורוחניות אינן הולכות יחד, וכי זו סותרת את זו – ההפך ממגמת היהדות: לקדש את החומר. 
ג.        מחסור באמונה: על פי הרב נבנצל הנשיאים חטאו בכך שהחשיבו את קשיי הארץ כגורם עצמאי. כלומר שיש את רצון ה' (לעלות לארץ) וזה חשוב ויפה, אך לשיטתם יש גורמים נוספים מלבד רצון ה' וגם בהם צריך "להתחשב". אותו מודל מחשבתי חוזר על עצמו גם בסיטואציה אחרת: "וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר, הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו". הקב"ה בישר לעם שבעוונם הם ילכו במדבר ארבעים שנה, אך העם מחליט בכל זאת לעלות לארץ. דפוס המחשבה כי הקב"ה נתון לשינויים ולגחמות הוא החיסרון באמונה שהוביל למעשיהם.
יהי רצון שנזכה להעמיק את הקשר לארץ ולאומה! 
 
(הדברים מבוססים על דברי מו"ר הרב שלמה אבינר בספרו "טל חרמון" על התורה).
אליחי דדי
סטודנט לתואר שני במקרא וספרות חכמים
 ואברך בכולל אורות יעקב
 
 

 

 

 

מחבר:
דדי, אליחי