פרשת שלח לך

דפי מאורות (5773-37)
אמונה בארץ ישראל
 

בפרשתנו מתואר אחד החטאים החמורים שלנו כאומה. על חומרת החטא אנו יכולים ללמוד מעצם העונש על החטא: כל דור יוצאי מצרים, למעט יהושע וכלב, לא זכה להיכנס לארץ ישראל.

 
 
לפי המדרש, בכל שנה ושנה בט"ו באב היו כל הזכרים הבוגרים בעם ישראל חופרים קברים לעצמם ונכנסים לקבר שמא ימותו השנה. כך במשך 38 שנים... ואם לא די בכך, נקבע יום תשעה באב, היום שבו אירע חטא המרגלים, כיום בכייה לדורות. אין זה חטא פשוט. המרגלים שדיברו רעה על הארץ לא היו אנשים קטנים, אך בכל זאת הם חטאו.
מה גרם לחטא? ברור ששיקול רוחני הוא זה שהדריך אותם. הם פחדו כנראה שההשתקעות בחיי המדיניות ובחיי הארציות בארץ ישראל יביאו את העם לידי שקיעה חומרית שתשכיח מהם את הקב"ה. לכן הם חששו שלא תהיה תקומה מוסרית לעם ישראל אחרי הידרדרותו בארץ ישראל. אמרו כי עדיף לחיות בגלות מאשר להתמודד עם קשיי הארץ.
אין אנו באים לדון את גדולי הדור של יוצאי מצרים, אלא לברר, בהרבה ענווה, כיצד אנחנו, הקטנים, יכולים ללמוד ממעשי אבותינו ולא לחזור על טעויות העבר.
נעבור לעצם החטא וננסה להבין את שורשו. בפירוט התכנית האלוקית ליציאת עם ישראל מגלות מצרים ניתן לראות שמעמד הר סיני לא מוזכר כלל:
לכן אמור לבני ישראל אני ה' [...] והוצאתי [...] והצלתי [...] וגאלתי [...] ולקחתי [...] והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' (שם ו, ו–ח).
ניתן לראות בבירור שהכוונה האלוקית הראשונית הייתה שעם ישראל יצא ממצרים במטרה להיכנס מיד לארץ ישראל. אולם כשמשה רבנו פירט לעם את התכנית האלוקית תגובת העם הייתה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שם שם, ט). בעל המשך חכמה מפרש שהעניין שאליו לא שמעו בני ישראל היה ההבטחה שה' יביא אותם לארץ ישראל.
פירוש, עניין הבאה לארץ ישראל – מקוצר רוח ומעבודה קשה. כי דרך קשי יום אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות. ולכן "וידבר אל בני ישראל ואל פרעה להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (פסוק יג) כלומר לדבר רק אודות זה.
בני ישראל היו כה טרודים בעבודה קשה עד שלא עניין אותם כלל עניין הכניסה לארץ. כל מה שעמד לנגד עיניהם היה השחרור מהעול הכבד של יציאת מצרים. בתגובה זו של בני ישראל יש שינוי מעצם התכנית האלוקית. מעתה יציאת מצרים היא העיקר והכניסה לארץ טפלה לעומתה. התנהלותם של ישראל במדבר גוררת גערה אלוקית, "ה' אלוקינו דבר אלינו בחורב לאמור: רב לכם שבת בהר הזה! פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו" (דברים א, ו–ז).
נחזור לשאלה המובילה אותנו במהלך לימוד הפרשה. מה עלינו ללמוד מהחטא? שורש החטא של המרגלים ושל העם אחד הוא: התפיסה המוטעית בדבר מהותה של ארץ ישראל. המרגלים טעו בחשבם שבארץ ישראל הרמה הרוחנית של העם תרד. אף עם ישראל לא הכיר במעלה היתרה של הארץ ולא חפץ להיכנס אליה.
אנו זכינו להיות בדור של גאולה; זכינו לקחת חלק ביישוב הארץ, איש איש במקומו. עלינו מוטל לזכור ש"ארץ ישראל אינה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה [...] ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה" (אורות ארץ ישראל, א).
(על פי מאמר של הרב יהודה בן ישי בעלון "באהבה ובאמונה", שנת תשע"ב).
 
 
חן פנינת רבה
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך וללימודי ארץ ישראל
ובמכון הגבוה לחינוך ואמונה
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
רבה, חן פנינת