דפי מאורות (5771-37)

חטא המרגלים ותיקונו

 מה ניתן ללמוד מחטא המרגלים לימינו אלה.

 

 

המרגלים פותחים ואומרים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ". כלומר, אמנם נכון, הארץ טובה, אבל לא נוכל לנצח את העמים היושבים בארץ. לעומת זאת כלב אומר: "עלֹה נעלה וירשנו אותה כי יכוֹל נוכל לה". לכך המרגלים משיבים: "לא נוכל לעלות", ומוסיפים, בשונה ממה שאמרו בתחילה, שהארץ בכלל לא טובה, "ויוציאו דבת הארץ", ויאמרו כי זו "ארץ אוכלת יושביה".

מתברר שהסיבה היא לא רק מפני העם החזק, אלא כי הארץ עצמה איננה מוצאת חן בעיניהם. לכן יהושע וכלב חוזרים ואומרים: "טובה הארץ מאד מאד", זו ארץ חלב ודבש. מדוע הם צריכים להדגיש זאת? הרי לא על כך לכאורה הדיון. הרי הדיון הוא אם יש לישראל כוח להילחם ביושבי הארץ, שהרי העובדה שהארץ טובה כולם מסכימים, וכך אמרו גם המרגלים בתחילה, שהיא ארץ "זבת חלב ודבש"? אלא כנראה שכל מה שאמרו בתחילה היה כדי שיתקבלו דבריהם, אבל בעצם הם לא באמת חשבו כן ולא היו מעוניינים בארץ.

כך גם מעיד עליהם הכתוב בהמשך, שהם מאסו בארץ, ככתוב: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה ". וכך גם נאמר בתהלים (קו): "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו". נמצא כי חטא המרגלים היה בזה שהוציאו דיבה על הארץ, שהארץ אינה טובה, וכפי שאומר הכתוב: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה' ". הם נענשו לא על כך שלא האמינו בקב"ה שיכול להילחם להם נגד העמים שבארץ, אלא על שהוציאו דִיבה על הארץ, שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל, ארץ חמדה.

חכמינו ז"ל אמרו שמתחילת הליכתם הלכו המרגלים בעצה רעה. הם לא רצו להיכנס לארץ, ומפני שלא רצו, כל מה שראו פירשו לרעה. אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להיכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר ה' בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ ישראל, ארץ האבות, ארץ הקודש. מתוך האהבה לארץ היו אומרים כי אמנם העם היושב בה חזק, אבל הארץ נפלאה היא ואי אפשר בשום אופן לוותר עליה. רק בה יוכל עם ישראל להגיע לשלמותו; רק בה יוכל להוציא את כוחותיו הרוחניים אל הפועל, ולכן כל קושי לא יכביד, והיו מצהירים שאנו מוכנים להתמודד עם הקשיים. אי אפשר בלי הארץ הזו, ובוודאי ריבונו של עולם יעזרנו, כי אי אפשר אחרת.

 מכאן להיום. הגישה לעניינה של ארץ ישראל היא הקובעת את מידת הנכונות להתאמץ על שלמותה של הארץ. ככל שנדע יותר את מעלותיה ואת סגולותיה של ארץ ישראל, כן נהיה מוכנים יותר להקריב למענה, וככל שנקריב יותר, כן נזכה בה.

(הרעיון הוא מאת הרב זלמן ברוך מלמד).

 

חדוה כהן

סטודנטית בהתמחויות למתמטיקה ולתנ"ך

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

שלח תשעא

מחבר:

כהן, חדוה