פרשת שלח לך

דפי מאורות (5774-37)
חטא המרגלים הוא בעל משמעות עצומה בחייהם של בני ישראל במדבר. לא בכדי בני ישראל האריכו את דרכם במדבר במשך ארבעים שנה בגלל חטא זה. מדוע השלכותיו של חטא המרגלים היו כה חמורות עד שהצליח לדחות את ירושת הארץ בזמן רב כל כך?
 
 
כשנתבונן בפרשה נראה שהמרגלים אכן עשו את המוטל עליהם. הרי הם התבקשו לראות אם טובה הארץ אם רעה, השמנה אם רזה, ומה הערים, "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", וזה מה שעשו. הביאו אשכול ענבים שכרתו וחיוו את דעתם על הארץ.
אם כן, על שום מה הקצף הגדול?
חטא המרגלים היה מורכב משני חלקים: החטא הראשון הוא "חטא האמת הסובייקטיבית". הבעיה במה שאמרו המרגלים הייתה בכך שאמרו את הדברים שרצו לראות. בפניו של כל אדם עומדת יכולת להביט על המציאות בדרכים שונות. מנהיגיו של חטא המרגלים זכו ביכולת לראות ולהבחין בסימני דרך גם בזמנים שבהם המציאות חשוכה. מהם ציפה הקב"ה ליותר – שיביטו בראייה אמונית על ארץ ישראל הקדושה, אך במקום זאת העדיפו המרגלים לדבר צרה על הארץ, ללא אמונה וללא דבקות בקב"ה. ההוכחה לכך שבאמת המרגלים יכלו לראות את המציאות בארץ ישראל מזווית אחרת היא העובדה שכלב ויהושע ראו ודיברו בשבחה של הארץ. הכול תלוי בנקודת מבטו של האדם.
נעמיק במשמעות החטא לימינו. אנו נוהגים לקרוא לשני דברים "רע": "עין הרע" ו"לשון הרע". למה לא אומרים "רעה"? הרי מבחינה לשונית כאשר מכנים את הלשון ואת העין אומרים טובה, יפה, אז למה לא "רעה"? אלא שהלשון והעין הן בחינת "פרווה". הלשון מדברת רע או טוב בהתאם להחלטתו של האדם; העין יכולה לראות מראות אסורים ויכולה לראות תורה. המרגלים, בחטאם, בחרו להטות את ההתרשמות לכיוון שלילי, ורק שניים מהם בחרו לראות את הארץ בעין טובה.
בהיסטוריית הבריאה מצינו עוד מי שחטא בראייה ובשמיעה: חטא אדם וחוה. אדם חטא בכך ששמע לדברי אשתו, והאישה חטאה בראייה: "ותראה האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה לעיניים". באותה דרך חטאו בני ישראל בכך ששמעו בקול המרגלים שראייתם עורפלה. עוד מפליא לגלות שתיקונו של חטא האדם הראשון דומה לתיקונו של חטא המרגלים. לאדם הראשון עשה הקב"ה כתונת עור – בגד העוטף את האדם ומזכיר לו מי בעל הבית, ואילו בפרשתנו, לאחר חטא המרגלים, הצטוו בני ישראל על הציצית, בגד העוטף את האדם ומזכיר לו את תרי"ג המצוות, שלא יתור אחר לבבו ואחר עיניו.
החטא השני הקיים במעשה המרגלים הוא "חטא מטרה". נסביר זאת על פי מדרש אברהם אבינו בכבשן האש. מספר המדרש על הרן, אחיו של אברהם אבינו, אשר התלבט רבות. מצד אחד אברהם אחיו עובד את ה' ומצד שני צעד כזה אומר ללכת כנגד כל העולם. אם כן מה נכון? אמר לעצמו: אם אברהם ייכנס לכבשן האש ויינצל, אני אתו. אם לאו, אני עם נמרוד. ראה הרן שאברהם ניצל, עמד אתו באותה דעה. השליכוהו נמרוד לכבשן האש ולא ניצל. מדוע? מה הסיבה שאברהם ניצל והרן לא זכה לאותו נס?
אברהם לא ידע שהוא יינצל מהאש. הוא נכנס לכבשן במטרה לקדש את שם ה' ולכן ניצל. לעומתו, הרן נכנס לכבשן במטרה להינצל ולכן ניצלה.
המרגלים שהלכו לרגל מתוך כוונה לקדש את שם ה' בעולם ולהביא מסר לעמם שטובה הארץ מאוד, הקב"ה שמר עליהם והציל אותם. הוא דאג לניצחונם במלחמה נגד הענקים ולמחיה במשך ארבעים שנה. אולם המרגלים שרצונם לא נבע מקידוש שם ה' אלא מרצון לא טהור, ראו רעה, וסופם שמתו יחד עם כל הדור במדבר. המטרה הראשונית של ריגולם הייתה קלוקלת ולכן שליחותם נכשלה.
 
ליאורה חי
סטודנטית בהתמחויות למתמטיקה ולמחשבת ישראל
והמכון לחינוך ואמונה בימינו



 
 
 

 

 

 

מחבר:
חי, ליאורה