פרשת שמות

דפי מאורות (5776-13)
ספר הגלות והגאולה
 
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"
(שמות א, א).
הרמב"ן קורא לספר שמות "ספר הגלות והגאולה" ויש לשאול: הרי עיקרו של הספר עוסק בגאולה ואילו על הגלות מסופר בו מעט מאוד? כדי להכיר את סבל הגלות וההרס שהיא גרמה צריך ללמוד משלבי הגאולה וקשייה. עברו 210 שנות שעבוד במצרים, ומה קרה לבית יעקב המפואר?
 
 
מבחינת כמות, "וחמושים על בני ישראל מארץ מצרים", כלומר אחד מחמישה היה שייך לשושלת בית יעקב.
מבחינת איכות, מסופר רבות בתורה על בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים ועל חטאיהם: מסה ומריבה, חטא העגל, חטא המרגלים ועוד.
מכל אותה ירידה איומה שנחשפה אחרי יציאת מצרים אנו יכולים ללמוד עד היכן הגיע ההרס הגדול והעמוק שהרסה גלות מצרים. "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה", זוהי הבטחתו של הקב"ה ליעקב אבינו. כלומר לאחר הירידה התלולה יהיה צורך לעלות ולעלות. זוהי דרכו של עולם. הירידה או הנפילה במורד תלול מהירה היא ביותר, אך העלייה במעלות קשה מאוד. לכן הקב"ה אומר, "אנוכי אעלך גם עלה", הקב"ה מעלה אותנו וגם עולה אתנו.
"את יעקב באו". מדוע נכתבו "הבאים" הרי צריך היה לכתוב "היורדים"? "את יעקב", כלומר עם יעקב איש וביתו באו. משך כל זמן ירידתם למצרים ושהותם במצרים היו דבוקים ביעקב ולא ירדו (מבחינה רוחנית). רק הקישורים והקשרים אל קדושת האבות מחזירים את האומה למה שהייתה, המשפחה העתיקה, "בית יעקב ובית יוסף להבה".
השבר והעלייה
"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות [...] אם בן הוא והמיתן אותו" (שמות א, ט"ו–ט"ז).
השבר: פרשת המיילדות העבריות חושפת התפרקות מוסרית נוראה. אם פרעה מלך מצרים מעז לבוא ולהציע הצעה זדונית כזאת למיילדות, שהן סמל הרחמים, סימן שמרגליו הודיעו לו כי העם העברי המשועבד נמצא במצב רוחני ירוד. אמנם במקרה זה של הפנייה למיילדות לא הייתה היענות מצדן, אבל עצם הפנייה מוכיחה על מצב מוסרי מעורער ביותר בעם.
מחד גיסא, פרשת המיילדות חושפת את מצבם המוסרי המעורער של העם, ומאידך גיסא, בסוף הפרשה מופיעה תופעה מופלאה, "ויוכו שוטרי בני ישראל" – משטרה יהודית, אשר לא נבחרה מתוך פשוטי העם ובכל זאת שוטריה מוכנים לספוג מכות בשביל אחרים בלבד שלא להכות יהודים. מסירות נפש ואחריות כזו הן גילוי המעיד על התאוששות הישות העצמית, התבצרות מוסרית והתעוררות רוחנית. ההתעוררות הרוחנית הייתה מטרת גלות מצרים. לכן, לאחר מעשי גילוי מסירות הנפש והאחריות אחד כלפי השני הגיעה שעת הגאולה.
 
האור בלידת משה
"ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב).
כשנולד משה רבנו נתמלא הבית כולו אור. פירש ב"מנחה בלולה": "ותרא אותו כי טוב שלא היה בוכה". מה מקור האור בזמן לידת משה?
שלא כתינוקות רגילים הפותחים את פיהם בזעקה עם בואם לעולם; שלא כנשמות אחרות הכואבות את כאב ירידתן לעולם השפל; לא כמותן הייתה נשמתו של משה רבנו. עם בואו של משה לעולם קיבל עליו את הדין ולא בכה. מוכן היה לסבול שבזה יביא תועלת לאחרים. כבר אז נצצה במשה רבנו מידת מסירות הנפש ולכן הבית נתמלא כולו אור.
ספר שמות מרמז על מצבנו כיום: דווקא בזמנים קשים, גלות מצרים אז והיום חטיפת שלושת הנערים, מלחמת עמוד ענן ועוד, מתעוררת בנו האחדות כעם ישראל ומסירות הנפש אחד לשני. זה מה שהגלות באה להחזיר לנו – את ההתעוררות הרוחנית והאמונה המוחלטת בה'. כולנו תפילה לקב"ה שישלח לנו את משיחנו במהרה, שיגאלנו ויבנה לנו את בית המקדש. אמן!
 
(מתוך: "נר למאור" מאת הרב משה צבי נריה זצ"ל)
 
הדסה שמואל
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד
 
 

 

מחבר:
שמואל, הדסה