פרשת שמות

דפי מאורות (5772-13)
גדולתו של יוסף
 
בפתחה של פרשת שמות המספרת על גזרותיו של מלך מצרים, מקדימים ומספרים לנו כמה עובדות היסטוריות חשובות, ביניהן ירידתם של יעקב ובני ביתו למצרים, מותו של יוסף ועלייה של מלך חדש לשלטון.
 
 
פרשנים רבים מתייחסים לעובדה שבתוך רצף של ארבעה פסוקים (ה–ח) מוזכר יוסף שלוש פעמים בנושאים שונים. בפעם הראשונה יוסף מוזכר בנפרד מאחיו משום שהוא באופן יוצא דופן לא ירד מצרימה אלא היה שם מלכתחילה; בפעם השנייה מסופר לנו על מותם של בני דורו של יוסף "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (פסוק ו); בפעם השלישית הפסוק מציין כי מלך מצרים החדש לא הכיר את יוסף ולכן לא נמנע מלהתנכל לבני ישראל. אזכור שמו של יוסף בהקשרים מגוונים אלו מעלה את ההשערה כי דמותו של יוסף היא בעלת חשיבות מרכזית, הרבה מעבר להיותו הגורם ההיסטורי שהוביל את בני ישראל למצרים. נבחן כיצד רש"י ומדרש רבה מגלים משמעות בהיעדרותו של יוסף בתחילת הגזרות על עם ישראל במצרים.
התייחסותם של הפרשנים נוגעת בשלושה מישורים: צדקת יוסף, גדולתו, ויוסף כנציגו של ה' בעולם.

בפסוק ה התורה מונה את "יוצאי ירך יעקב" ומציינת "ויוסף היה במצרים". שואל רש"י: "וכי לא היינו יודעים ש[יוסף] היה במצרים?" רש"י מסביר שמטרת התוספת בפסוק היא להדגיש שזהו אותו יוסף שעליו דובר רבות בעבר. זה אותו יוסף שרעה את צאן אביו, שנהיה בעל תפקיד חשוב במלכות מצרים וששמר כל חייו על צדקתו. חז"ל במדרש רבה, שמות פרשה א, אותיות ז–ח) מפרטים את מעשיו של יוסף. מספר המדרש כי למרות שיוסף זכה למלכות הוא לא נתגאה על אחיו ונשאר בעמדה הצנועה שרכש בהיותו עבד במצרים. נוסף על כך, עצם קיומו של יוסף השפיע לטובה על בני ישראל, ובמותו, מספר המדרש, בני ישראל זנחו את ברית המילה מתוך רצון להידמות למצרים. מצוות ברית המילה

לא התחדשה עד שמשה הנהיג את בני ישראל והוציא אותם ממצרים, ובאופן כלשהו הוא מחליף את יוסף בתפקיד ה"צדיק".
הכיוון שמדגיש את גדולתו של יוסף מתבסס על פסוק ח: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ההנחה כי ראוי היה שמלך מצרים יכיר את יוסף משרישה בנו את ההבנה שיוסף היה דמות דומיננטית בשושלת המלכות המצרית. רש"י ומדרש רבה כאחד סוברים כי מלך מצרים ידע דווקא היטב מיהו יוסף, ולטענת רש"י המלך פשוט עשה את עצמו כאילו אינו יודע. מדרש רבה מעמיק בנושא ומתאר לנו סיטואציה שבה העם המצרי ביקש להתנכל לעם היהודי. עקב חובה מוסרית מלך מצרים התנגד להרים יד על בני משפחתו של יוסף, שהרי בזכותו העם המצרי צלח שבע שנות בצורת וכעת חי ומשגשג. לשמע דברים אלה התקומם העם והדיח את המלך מכיסאו עד שהלה נשבר והסכים לעשות כרצון עמו. על פי פירוש זה "המלך החדש" שקם היה אותו מלך שהכיר את יוסף בעבר, אולם כעת החליט להתכחש אליו ואל תרומתו.
כפי שראינו, כל עוד יוסף היה חי העם שמר על דרכי ה' והושפע מצדיקותו ומלכי מצרים הכירו לו טובה ועמדו על גדולתו. אולם מדרש רבה מעניק ליוסף משמעות גדולה עוד יותר. המדרש ממשיל את התכחשותו של מלך מצרים ליוסף לאדם הרוגם את אוהבו של המלך באבנים. כששומע על כך המלך הוא מצווה להתיז את ראשו של הבוגד, משום שמעשה זה מוביל למקום אחד בלבד: להתכחשות במלך עצמו. יוסף, על פי משל זה, מסמל את נציגו של הקב"ה בעולם, והפסוק המתאר את מלך מצרים כמי שלא מכיר ביוסף מספר על כיוון רוחני כללי יותר. מלך מצרים ה"חדש" בעצם שואף להתנער ממלכות ה' ויוסף עומד בפסוקים כסמל לקיום אלוקי בעולם.  
 
רחל גוטנמכר
סטודנטית במסלול למחול ותנועה
 
 

 

 

 

מחבר:
גוטנמכר, רחל