פרשת שמיני

דפי מאורות (5775-26)
פרשתנו, פרשת שמיני מתארת את היום השמיני להקמת המשכן, הוא ראש חודש ניסן.
 
 

בתחילת הפרשה, קורא משה לאהרון בפעם הראשונה להיכנס לתפקיד, להעלות את הקרבנות ולכפר עבור עם ישראל. לאחר עבודת הקרבנות של אהרון מתגלה כבוד ה' אל כל עם ישראל, השכינה שורה על עם ישראל בשלמות והשמחה בעם עצומה.
בהמשך, עוסקת הפרשה בענייני אכילה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ". מכאן שיש מאכלות כשרים ושאינם כשרים. בפרשה מופיע פירוט הבהמות, הדגים והעופות המותרים באכילה ואיזה בעלי חיים אסורים; מה טהור ומה טמא.
המגע שלנו עם הטבע הוא אינו מובן מאליו ואינו פשוט. לאדם יש נשמה עם נטייה ליושר, לחסד, לשלום. האדם שונה משאר היצורים שבטבע, משאר חיות השדה. עליו לשמור על הנפש שלו, על הייחוד האנושי שלו.
למאכלות כשרים יש את הטבע הטוב, את התכונות הטובות, את המשכו של אור בצורה נכונה. מצבו של אדם תלוי לאיזה שורש הוא מתקשר. עלינו להיזהר לא להתחכך יתר על המידה החיות הטורפות, חיות הפרא. אנו צריכים לקחת לקרבנו יצורים שכנראה מתאימים יותר לעולמנו הפנימי, לנשמתנו. כתוב על המאכלות האסורים, "וְנִטְמֵתֶם בָּם", ובגמרא, "ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם"(מסכת יומא). כלומר, אכילת מאכלות אסורים גורמת לאטימות, זה מטמטם וסותם את הצינורות של הלב.
המאכלות האסורים סותמים את דרכי הזרימה של החיות, בגשמי וברוחני. עוד כתוב בזוהר, "ובא וראה, כל מי שאוכל מאכלות האסורים, מתדבק בצד האחר, ומתעב נפשו וגופו, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק בא-ל העליון, ואינו בא מן הצד שלו, ואינו דבוק בו" (שם קיא). למען השראת השכינה, למען השלמות, צריך לטהר  את הגוף  שיהיה  טהור,  שהחיות  תבואנה רק ממאכלות כשרים. כך יכול האדם להתקשר לשכינה.
גם עם החיות וגם עם הטבע צריך לנהוג בעדינות. לא כל דבר מתאים לנפש שלנו, לעולמנו הרוחני. עניין זה פוגש אותנו גם בחיים – יש לשים לב לשמר את הנפש שלו.
יש בעולם קולות והתרחשויות רבים והאדם צריך לשים לב שכל דבר שהוא מכניס לתוך נפשו מתאים לו ולא פוגם בתום ובאישיות שלו.
האוכל הוא משל להפנמה ולְמה שאנו לוקחים לתוכנו מהסביבה. כמו שאנו עושים סינון באוכל, כך עלינו לעשות סינון נפשי שיפעל בכל עניין שאנו מתרשמים ממנו, מהמציאות הסובבת אותנו.
לא כל המראות והתרחשויות צריכות למצוא בהכרח מקום במוחנו ובלבנו, בדמיון וברגש שלנו. הטהרה היא היכולת לשמור על נפשנו כפי שהיא. נפשנו בטהרתה דורשת סינון גדול, מיון, שמירת אצילות הרוח, שמירת אצילות האדם.
כך אנו שומרים על המקדש בתוכנו, לא רק בעלייתנו אל הקודש אלא גם ביציאתנו אל המקדש.
הפרשה נקראת שמיני. כמצוין בפתיחה, היום השמיני היה ראש חודש ניסן, היום שבו הוקם המשכן סופית ובו שרתה השכינה בשלמות על עם ישראל. היום השמיני מראה על משהו שהוא למעלה מהטבע. שבע מראה על המסגרת של כל הטבע, ושמיני אינו מופיע בטבע; מושג של יום שמיני יהיה לעתיד לבוא. השכינה אינה דבר זמני, זה מחויב להיות רצוף. לכן האדם צריך להיות כמו היום השמיני, שאין הסתרות, רק אור. צריך לב טהור ונשמה טהורה כדי להגיע לזה.
שנזכה בעז"ה לטהר את נפשנו בעניינים הגשמיים והרוחניים ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה.
 
(הדברים נאמרו על ידי הרב אליעזר קשתיאל)
רעות רודיטי
סטודנטית במסלול חינוך מיוחד



 
 
 

 

 

 

מחבר:
רודיטי, רעות