פרשת תולדות

דפי מאורות (5773-06)

תוכו כברו

 

לאור הפסוק בפרשתנו, "ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום" (כה, ל), שואל הרב אביגדור נבנצאל את השאלה: איך ייתכן שמשום שעשו מכנה את המרק שהכין יעקב בשם "אדום" הוא נקרא בשם זה, ולא רק הוא, אלא כל האומה היוצאת ממנו לעתיד לבוא?

 
 
הרי זה לכאורה תמוה: ממתי אדם נקרא על  שם כינוי שנתן לדבר כלשהו? ועונה, שכשעשו מגיע לביתו של יצחק ורואה את יעקב מכין נזיד עדשים הוא מבין שאברהם נפטר, שהוא בוודאי יודע מתי מכינים נזיד עדשים. אבל זה לא מונע ממנו לבקש לאכול מהתבשיל שמכינים עבור אביו השרוי באבל, אך כמובן לא בצורה גלויה. הוא משחק את התמים ולא יודע בדיוק מה זה "האדום האדום הזה". עשו הוא צבוע ולכן נקרא בשם "אדום"! תכונה זו מוריש עשו לצאצאיו ולכן נקראת אומתו כולה "אדום".
על בקשתו של עשו מגיב יעקב, "מכרה כיום את בכרתך לי" (כה, לא). יעקב יודע שלעתיד לבוא הבכורה מזכה בעבודת השם במקדש ולכן מציע לקנות אותה מעשו, שעשו לא ראוי לזכות זו. עשו, מתוך אינטרס, מוכן למכור ליעקב את הבכורה, שהרי כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא בבית המקדש עשו לא יוכל להמשיך להתנהג כמו שהוא מתנהג כי אז ייענש עונש מוות. הוא מעדיף להישאר צדיק למראית עין ולא רק לוותר על הבכורה, אלא אפילו לבוז אותה, "ויִבז עשו את הבכֹרה" (כה, לד). כאן מתבטאת צביעותו פעם נוספת.
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה, כח). מפרש רש"י על פי הדרש שיצחק היה כציד בפיו של עשו שהיה מרמה אותו בדבריו. עשו היה שואל את אביו שאלות הלכתיות שהיו מביאות את יצחק לחשוב שבנו צדיק ומדקדק במצוות – צביעות!
המסקנה לפי הרב נבנצל היא שיש להקפיד להיות בגדר של "תוכו כברו", כמו הפנים כך החוץ, ולא ללמוד מעשו וצאצאיו האידאולוגיים שאצלם קיימת סתירה.
בספר תהלים שואל דוד המלך מאת הקב"ה: "מי יגור באהלך; מי ישכֹן, בהר קדשך." (תהלים טו, א). הוא עצמו עונה לשאלתו, "הולך תמים, ופעל צדק; ודֹבר אמת, בלבבו" (תהלים טו, א–ב). לא בכדי בכל יום מיד לאחר אמירת סדר עקידת יצחק אנו מצהירים, "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו".
מתוך מסקנתו של הרב נבנצל אנו, כאימהות, כמורות וכמחנכות לעתיד בעזרת השם, יכולות ללמוד דבר גדול: כשאנו רוצות להנחיל מוסר בלבם של תלמידינו, אנחנו חייבות להיות שלמות עם המסר; חייבות לחיות את הדברים שלא יהיו מהפה אל החוץ, אלא שיהיו מהפנים אל הפנים.
 
רעות בצלאל
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך ולחינוך חברתי קהילתי
ובמכון הגבוה לחינוך ולאמונה

 

 
 
 

 

 

 

מחבר:
בצלאל, רעות