פרשת תזריע

דפי מאורות (5771-27)
נגעים של ברכה?
 
פרשתנו עוסקת בשני נושאים עיקריים: דיני טומאת יולדת, "אשה כי תזריע וילדה זכר" (יב, ב), ופרשת המצורע, "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת" (יג, ב). לכאורה לא מובן החיבור בין שני הנושאים הללו. הצרעת והטומאה שבאה בעקבותיה הן עונש, ולעומת זאת לידה היא עניין של ברכה, שמחה וחיים חדשים.
 

בעניין היולדת, מובא במדרש:
"אשה כי תזריע", הה"ד "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט), א"ר יוחנן, אם זכה אדם נוחל שני עולמות, בזה והבא, הה"ד "אחור וקדם צרתני", ואם לאו, בא ליתן דין וחשבון שנאמר "ותשת עלי כפכה" (שם) (ויקרא רבה יד, א).
מסביר בעל ה"שפת אמת" את המדרש הנ"ל באופן הבא: "שממשיך נחל וחיבור משורש החיות אל ההסתר וההעלם שיש בעוה"ז". משמעות היות האדם נוחל שני עולמות, מסביר השפת אמת, היא היותו יכול להעמיק ולהפנים את משמעות חיי העולם הזה מתוך אור חיי העולם הבא. ובמילים שלנו: מי שחי חיי רוח בעולם הזה הוא חי כאן מציאות של העולם הבא, וכך למעשה הוא נוחל שני עולמות.
בעניין הצרעת מובא במדרש:
"אדם כי יהיה בעור בשרו", הה"ד (משלי יט) "נכונו ללצים שפטים". משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמית מגלביא תלן דחלת [שרואה את העונשים שבהם מענישים את הפושעים פחדה], אמר לה המלך אל תתייראי, אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול ולשתות ולשמוח, כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, א"ל משה אל תתייראו, אלו לאומות העולם, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהלים לב) (ויקרא רבה ט, ד).
ר' צדוק הכהן מלובלין, ב"פרי צדיק" (תזריע א) מאריך בהסבר המדרש הזה ועורך השוואה בין המכות 
שקיבלו המצרים במצרים ובין הנגעים שבאים על עם ישראל:
הבטיח להם הקב"ה "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", ששם במצרים היו המכות להם רק לעונש שנקרא נגע כמו שנאמר "עוד נגע אחד אביא וגו', שהמכה היה בשורש והיה נקרא נגע [...] וזה "לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", שאף שלפעמים צריך לבוא המכה בנגעים והיה רק דרך רפואה שיהיה מזבח כפרה [...] ונגעים שאינם יסורים של אהבה לא אשים עליך, אז רק בזמן כי אני ה' רופאך, שהשם יתברך שולח הרפואה אחר התשובה.
מסביר לנו ר' צדוק שיש הבדל בין נגעים של מצרים לבין נגעים של ישראל. במצרים המכות היו לעונש, ואילו בעם ישראל הם לצמיחה מחודשת של כוחות חדשים, בבחינת "תבדוק את עצמך – ותתקן". על ידי הנגע יש לאדם את האפשרות ואת היכולת לתקן, לשפר ולעלות עוד מדרגה.
אם נחבר את המדרש שעסק ביולדת עם המדרש שעוסק במצורע, הרי שהדברים אכן קשורים: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט, ה). יש מציאות של אחור, אך כל כולה של מציאות זו מכוונת כלפי קדם. "אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת" – הנגע בא דווקא בעור, בצד החיצוני של האדם, וכשיש לאדם את הצד הפנימי, את הקדם, הרי שהנגע החיצוני מוציא לפועל את הכוחות הפנימיים לתיקון ולרפואה.
יוצא אפוא שהחיבור בין פרשת היולדת לפרשת הנגעים בא ללמד אותנו, שהנגע מוליד חיים! הנגע החיצוני חושף את הכוחות הפנימיים ומצמיח אותם, ומתוך כך צומחת ישועה. זה נכון גם במישור הפרטי וגם במישור הלאומי.
זה עניינו של האדם, להיות קשוב לכוחותיו הפנימיים ולהביא אותם לידי ביטוי בחייו. זה גם עניינו של עם ישראל, לגלות את כוחו הפנימי, המיוחד, ולהאיר באמצעותו את העולם כולו.
 
בצלאל ראטה
סטודנט לתואר שני בייעוץ חינוכי
 
 
 

 

 

 

מחבר:
ראטה, בצלאל