פרשת תזריע-מצורע

דפי מאורות (5775-27)
צרעת ופייסבוק
 
אנו נמצאים בדור של תקשורת חברתית: פייסבוק, סמרטפונים ועוד, השולטים על חיינו. אך האם זה רעיון חדש או גלגל שחוזר על עצמו? ההלכות של צרעת המופיעות בפרשה שלנו, באות ללמד על תקשורת חברתית, היתרונות והסיכונים שבה.
 
 

כולם יודעים שצרעת קשורה ללשון הרע. בתורה לא נאמר שצרעת מביאה לשון הרע, אך במסכת ערכין, טז כתוב ש"מצורע" – מוציא שם רע. נוסף על כך, יש סמיכות פרשיות מעשה מרים לאזהרה על צרעת בספר דברים. לפי התורה, "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת, הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ". כלומר, הכול תלוי בכוהן. אם ראה אדם פצע על גופו, היה הולך לכוהן והוא זה שהחליט אם זו צרעת או לא וטימא אותו. איך ידעו הכוהנים לאבחן? הרי הם לא היו רופאים. אפשר להגיד שהייתה זו נבואה, אך אפשר להסתכל על זה ממבט של תקשורת חברתית.
לפי ספר במדבר, פרק ב, בזמן המשכן ובית המקדש הכוהנים והלוויים גרו מסביב למשכן ובני ישראל גרו מסביב להם. כשנכנסו לארץ ישראל התפזרו הכוהנים בארץ וגרו בערים שלהם. אף על פי שהם גרו מחוץ לרוב העם, הם היו מעורבים בשוק, בחגים ובאירועים שונים. סביר להניח שאנשים אז אהבו, כמו היום, לדבר, ואם מישהו היה אומר משהו, תוך זמן קצר כולם היו שומעים זאת, אפילו הכוהנים.
למשל, לשון הרע של ראובן על שמעון, שראובן אמר  ללוי, הגיע לכולם והזיק למצב הסוציאלי של שמעון. ראובן מתעורר בבוקר עם פצע על ידו. הכוהן מתחיל לדבר אתו ושואל שאלות: ממתי הפצע הזה על היד? יש לך עוד פצעים? מה שלום המשפחה? מה שלום העבודה?תוך כדי שאילת השאלות מבין הכוהן מה סיבת בואו של ראובן לבקרו ואומר לו שהוא טמא ושאסור לו לבוא בדברים עם אף אחד: "וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן, וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר, וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן, שִׁבְעַת יָמִים".
בדור שלנו אין צרעת של התורה, אבל יש לנו את היכולת לפזר ולאסוף מידע במהירות כזו שלא הייתה בדורות קודמים. כשעיתון אחד כותב למשל משהו בפייסבוק, כולם רואים זאת תוך שניות, אנשים מגיבים לזה וכו'. אם המטרה של הצרעת הייתה לעורר אנשים לתופעות של הדיבור שלהם הרי שתקשורת חברתית היא היינו הך. מידע באינטרנט נראה מיד (לטובה ולרעה) לעין כול.
כשראובן נדבק בצרעת הוא לא שב הביתה. ב"עלייה לרגל" הוא נכנס עם האבלים להר הבית מדלת היציאה. כולם ראו אותו ודיברו עליו כמי שגרם לשמעון עוול בעקבות לשון הרע שלו. לצערנו, לכוהנים היום אין אחריות על התקשורת החברתית. לפני שכותבים משהו באינטרנט, כדאי לחשוב: האם זה מוציא שם רע? מי יראה את זה? אולי בעזרת גישה זו נפחית את שנאת החינם, נזכה לכוהנים ולבית מקדש חדש, ונהיה בני אדם טובים יותר.
 
יעל לקרמן
סטודנטית בהתמחות לאנגלית
 

 

מחבר:
לקרמן, יעל