פרשת תצוה

דפי מאורות (5771-20)
מעלתו של משה
 
מתוך: מעינה של תורה, אלכסנדר זושא פרידמן, ומידות הראי"ה, הרב יובל פרוינד.
 
 
"ואתה תצוה את בני ישראל" (כז, כ)
"תצוה" הוא לשון התחברות, שתתחבר עם בני ישראל. היות שמשה הקריב את נפשו לעם ישראל הוא זכה להישאר תמיד בקרבו. ממשה אנו גם לומדים שאסור לאדם לקלל את עצמו. משה רבנו אמר "מחני נא", ומתוך שמסר את נפשו עבור כלל ישראל לא נזכר שמו בפרשה זו. זוהי כוונת הכתוב "ואתה תצוה את בני ישראל". אמר הקב"ה למשה: תספר להם את אשר אירע לך כתוצאה מזה שאמרת "מחני נא" ותזהירם לבל יוציאו מפיהם קללה על עצמם.
 
"ויקחו אליך שמן זית זך" (כז, כ)
פעולתו של משה הייתה תדיר, לפרסם בפני העולם כולו את קדושתו המיוחדת של עם ישראל, למען יראו הכול כי שכינה שורה בישראל. על זה שהשכינה שורה בישראל העידה במיוחד המנורה בכך שהנר המערבי היה דולק יממה שלמה למרות שהייתה לו כמות שמן שווה לשאר הנרות.
השם יתברך אמר למשה: "ויקחו אליך". לקיחת השמן למנורה נוגעת אליך במיוחד, שכן על ידי המנורה תתגשם שאיפתך וכל העולם ידע כי השכינה שורה בישראל.
ישראל נמשלו לזית כי השמן מתגלה רק אחרי שכותשים וסוחטים אותו. כך גם ישראל מגלים את מעלותיהם לאחר שמביאים עליהם ייסורים. כשם שהשמן אינו מתערב בשום משקה אחר, צף ועולה למעלה, כך גם ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות אחרות ואינם מתערבבים בהם. אך הם צריכים לזכור:
 

 

"כאשר אהבת ישראל צומחת מתוך אהבת האדם היא מקבלת את תכונתה הבשלה והשלמה – אהבת ישראל מתוך הידיעה הברורה שישראל פועלים למען גאולתו של העולם כולו. אבל כאשר אהבת ישראל עומדת כשלעצמה, ואהבת הבריות אינה קיימת בלב, היא הופכת להיות אהבה עצמית לאומית קטנונית ו'קמצנית'. המחשבה שרק אצל עם ישראל 
נמצאים הטוב והאמת גורמת לעיוות של ייעודו של עם ישראל. במקום שעם ישראל יהיה עסוק בחשיפת הטוב שבכל מקום ובכל אומה, הוא עסוק בשלילה ושנאה כלפי האחרים. במקום להעלות את העמים הוא משפיל אותם. כך כל תהליך ההתפתחות הרוחני העולמי נבלם (מידות הראי"ה)".

מהפטרת תצוה
השם יתברך אומר ליחזקאל הנביא: "הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם". במלים אחרות, ראית את בית המקדש שלעתיד מוכן וגמור לכל פרטיו, אלא שעוונותיהם מעכבים את התגלות הבית. אז ייכלמו מעוונותיהם ויחזרו בתשובה. 
מתוך פסוק במגילת איכה משתמע כי לפני חורבן בית המקדש כבר היה גמור ומוכן בשמים בית המקדש שלעתיד לבוא. עלינו רק מוטל להשתדל ולהבין שישועת ה' כהרף עין.
סיפור מתוך הרצאתו של הרב יצחק פנגר:
בשהותי בחו"ל, הגיע לבית הכנסת אדם מבוגר והחל להגיד קדיש בלהט יוצא דופן, שאלתי אנשים אם הוא תמיד כך? ענו לי שכן. ניגשתי אליו ושאלתי, איך אתה אומר קדיש בכל כך קדושה ובלהט יוצא דופן? ענה לי שהוא ניצול שואה, הוא היה באושוויץ ולימד את עצמו משפט אחד: "ישועת ה' כהרף עין, ישועת ה' כהרף עין" עד שחבריו כינו אותו "ישועת ה' ". הנאצים ימ"ש לקחו אותם לתאי הגזים, זה היה בנוי חדר נפתח חדר נסגר, חבר שהיה מאחוריו אמר לו "איפה ישועת ה', עכשיו?!" והוא ענה לו "גם כשחרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, ישועת ה' ישועת ה' ". הנאצי ימ"ש הוציא פתק מכיסו ופתאום הפתק עף, הנאצי ימ"ש הסתכל על "ישועת ה' " וביקש ממנו להביא את הפתק. הוא הלך להביא ופתאום החדר החל להיסגר. הנאצי ימ"ש ניסה להחזיר אותו אך הוא ברח. הוא שמע את חבריו צועקים "תגיד עלינו קדיש, תגיד עלינו קדיש". "ישועת ה' " הצליח לברוח ליער.
"ישועת ה' כהרף עין". שנזכה לראות בבניינה של ירושלים בקרוב אמן ואמן.
 
הודיה אביעד
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד
 
 

 

 

 

מחבר:
אביעד, הודיה