קריאה לדיאלוג: סיפורו של ספר יונה וההוראה לדורות- תהיו בקשר

ספר יונה, שנקרא בשיאם של הימים הנוראים, מזמן פירושים רבים ומגוונים. בשורות הבאות נתייחס לדו שיח שמתנהל בין יונה לאלוקיו.

תגובתו הראשונה של יונה לפנייה האלוקית מפתיעה: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה" – אבל במקום ללכת לנינוה יונה קם "לברוח תרשישה מלפני ה'". יונה בוחר "להפנות גב" ולברוח. לא מתנהל פה דיאלוג, יונה אינו מתווכח עם הקב"ה (כפי שעשו נביאים לפניו) ואינו מסביר מדוע אינו משתף פעולה. הוא קם והולך – אבל לכיוון ההפוך.

גם בהמשך הפסוקים בולטת מאד שתיקתו של יונה. סערה מטלטלת את האניה, רוח שורקת, כל המלחים צועקים לאלוהיהם. ויונה יורד לירכתי האניה ונרדם. גם כשרב החובל גוער בו "קום קרא אל אלוהיך" יונה אינו עונה לו. לבסוף מטילים המלחים גורל ולאור תוצאותיו פונים לשאול את יונה חמש שאלות, ויונה עונה חלקית. המלחים פונים בתפילה נרגשת לאלוקי יונה: "ויקראו אל ה' ויאמרו אנה ה'... כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". אבל יונה עצמו אינו פונה להקב"ה. מול איתני הטבע והמלחים הנוכרים – שתיקתו של יונה רועמת.

שלושה ימים ושלושה לילות שוהה יונה בבטן הדגה, ורק אחריהם הוא פונה לה' בתפילה. למרבה הפלא יונה נושא שיר תודה לה', ממש בסגנון ובלשון של פרק תהילים, ובפסוק האחרון קורא יונה: "ואני בקול תודה אזבחה לך". יונה חוזר לדבר עם הקב"ה, חוזר להתפלל אליו "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי, ותבא אליך תפילתי".

מה הוביל למהפך? הפסוק המרכזי בדברי יונה הוא "ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך, אך אוסיף להביט אל היכל קדשך". יונה חשב שהוא והקב"ה התגרשו. אין יותר תקשורת, אין קשר ואין חיבור. ואכן, כך התנהג יונה בפרק א'. חשיבה על האירועים שהביאו אותו לבטן הדגה הובילה אותו למסקנה אחרת – הקב"ה לא וויתר עליו. הסערה, המלחים, הגורל – כולם היו דרכים של הקב"ה לפנות אליו ולא לוותר על הקשר. על התובנה הזו מודה יונה בבטן הדגה. חשוב לציין שיונה לא שינה את דעתו – הוא לא חזר בתשובה על סירובו ללכת לנינווה. ואכן כשיצא יונה ממעי הדגה, היה צריך ה' לצוות עליו מחדש ללכת לנינווה.

שיר התודה והתפילה של יונה הוא שיר תודה על הקשר. גם אם יונה ממשיך להתנגד לשליחות, הוא למד להודות על כך שהקב"ה המשיך לנהל עימו שיח ולא וויתר עליו.

בהמשך יונה יעשה את שליחותו – בצורה המינימלית ביותר – ואחר כך יזעק ויגיד לה' מה חורה לו ומדוע באמת ברח. לאורך כל הספר, עד המילים האחרונות, נראה שיונה אינו מסכים עם ההתנהלות מול נינווה ועם קבלת התשובה של יושביה. אבל מאז שיצא יונה מבטן הדג – מתנהל דיאלוג.

ספר יונה מלמד אותנו תמיד להיות בקשר, גם אם יש ויכוח ואין הסכמה. עצם הדיאלוג חשוב כשלעצמו. הדבר נכון מול הקב"ה כמובן. והוא נכון גם בזוגיות, בהורות, בחברה, וגם בתקופה הסוערת שלנו במישור הלאומי.

לפרטים והרשמה ללימודי תואר שני במכללת אורות ישראל לחצו כאן