שבת חול המועד פסח

דפי מאורות (5774-29.5)
תכלית יציאת מצרים – הכרת הטוב
 

ה' אוסר על בני ישראל להילחם במצרים: "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון". למה? מדוע לא נשיב למצרים  מלחמה כמו שנלחמנו בעמלק?

 
 
כמה עוול עשו לנו המצרים, השליכו בכל יום שלוש מאות תינוקות ליאור (שמות רבא א, לד), רדו בנו בפרך ועוד. למה להחריש? ויותר מכך, התורה מצווה אותנו: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". אפילו לחוש סלידה ושנאה כלפיהם איננו יכולים?
 
יסוד בהבנת מידת הכרת הטוב
ניתן ללמוד מכאן את עניין מידת הכרת הטוב של ישראל למצרים. הכרת הטוב אין פירושה שעליי להודות שהכול מושלם לפי דעתי, היינו להעריך ולהוקיר רק מציאות מושלמת או להודות לאדם שעשה למעני רק טוב ולא רע כלל וכלל. אלא הכרת הטוב פירושה להכיר ולהבחין בטוב גם כשהמציאות אינה מושלמת או אפילו רחוקה מלהיות מושלמת. גם אז נתחייב להכיר את הטוב באותה מציאות ולהדגיש אותה. הקב"ה מלמד את עם ישראל יסוד גדול כשיצאו לחירות: אתם לא יכולים לפגוע במצרים מפני ששימשו לכם אכסניה בשעת הדחק (עיינו רש"י, דברים כג, ח).
 
פורים כהכנה לפסח
עמלק מסמל את הפך הכרת הטוב. הוא זה שהיה צריך לשאת בנטל כי הוא היה חלק מהגזרה של "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", כי גם הוא היה מזרעו של אברהם שעליו נגזרה הגזרה בברית בין הבתרים. בבראשית (לו, ו) כתוב: "ויקח עשו את נשיו ואת בניו [...]וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". מוסיף המדרש (בראשית רבה פרק ב, סימן יג): "רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב כי גר יהיה זרעך". לא די שעמלק לא בא לשאת בנטל בעבדות מצרים וברח מפני יעקב אחיו. הוא גם המתין לישראל בסיום השעבוד ביציאה ממצרים כדי להילחם. זו כפיות טובה בשיא תפארתה.
המן הגדיל במידת כפיות הטובה: "וכל זה איננו שווה לי כי מרדכי היהודי יושב בשער המלך". הכול היה לו להמן: עושר, כבוד שלא היה כמותו, בנים לרוב. אבל הכול אינו שווה כי יש יהודי אחד בכל העולם שלא משתחווה לו. לפיכך כל מה שאלוקים נתן לו כבר אינו שווה כלום.
מחיית עמלק פירושה מחיית המידה המגונה הזו של כפיות הטובה כדי לטהר עצמנו לקראת חג הפסח המסמל את מידת הכרת הטוב לה' על שהוציאנו מבית עבדים.
 
שורש כפיות הטובה
הרב דסלר מסביר שאם אני מכיר טובה אני הופך להיות משועבד לאותו אדם שממנו קיבלתי טובה, מפני שכל עוד לא השבתי לו על כך אני אסיר תודה. טבעה של נפש רעה היא לא להשתעבד לשום אדם או מסגרת, לכן הוא מעוניין לכסות את הטובה ולהיות כפוי טובה (לכפות = לכסות), לדחוק זאת.
מסופר על הגר"א מוילנא שהיה מחלק אבן קטנה לכל מי שעשה לו טובה עד שהעז פניו אחד מן היהודים ושאלו לפשר העניין. אמר לו הגר"א: הטבע שבאדם מושכו לפעמים לכסות על הטובה, לכפור בה ולהשיב רעה תחת טובה. מוטב שיזרוק עליי אבן קטנה ולא אבן גדולה.
 
ליל הסדר – ליל ההודאה
אנו מפרטים רבות בהגדה את טובותיו של הקב"ה שעשה עמנו כדי לחזק את הנקודה היסודית הזו של הכרת הטוב לה' יתברך כימים ההם בזמן הזה. לצערנו, עדיין יש בנו יצר הרע של טומאת מצרים וממילא נהיה אסירי תודה כאשר נצא בכל שנה מחדש מטומאת מצרים ונזכה לחירות הגדולה, היא הדבקות התמידית בה'. יהי רצון שנזכה לה גם השנה ויקוים בנו "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
 
שירה עטר
סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד ובהתמחות לאנגלית
ובמכון לחינוך ואמונה בימינו
 

 

מחבר:
עטר, שירה