You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
שמיטה - ביעור
דפי מאורות (5775-49)
כאשר כלה יבול מסוים הקדוש בקדושת שביעית לחיה שבשדה, מצווה לבער מה שבבית מאותו המין.
מהות הביעור
לפי הרמב"ם, הביעור הוא שרֵפת הפרי או כילויו.
לפי הרמב"ן, הביעור הוא הפקרת הפֵרות ואחר כך יכול לזכות בהם. וכן נוהגים.
לפי הראב"ד, יש שני ביעורים: ביעור ראשון – כשכלו הפֵרות מתחום העיר מפקירם או מביאם לאוצר בית דין; ביעור שני – אחרי שכלו מכל הארץ מבערם או בשרֵפה או על ידי איבוד.
זמן הביעור
חובת הביעור היא לכל מין לפי תכונת גידולו ואכילת החיה מהשדה.
בשנת השמיטה מפורסמים לוחות מיוחדים שבהם מפורט מהו זמן הביעור לכל סוג יבול.
(יש לציין שחז"ל קבעו זמני ביעור לכמה מינים. זמנים אלו נאמרו כאשר לא ידוע מתי אותם מינים כלו בשדה).
סדר הביעור
חובת הביעור חלה רק על אדם שיש ברשותו פֵּרות שביעית בכמות העולה על מה שדרוש לכל אחד מבני ביתו לשלוש סעודות.
מוציא את הפֵרות (או כסף הקדוש בקדושת שביעית) מרשותו, מפקיר אותם בפני שלושה בני אדם (אפשר שלושה מחבריו), ואומר:"אחינו כל בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבוא ויטול". אחר כך יכול לחזור ולזכות בהם.
עבר ולא הפקיר את הפֵרות בזמן הביעור – נאסרו באכילה (יש אומרים רק הבעלים). גם לאחר הביעור הפֵרות נשארים קדושים בקדושת שביעית, ויש חולקים.
הרב מנחם בורשטיין, בתוך אתר מכון מאיר:
קבצים להורדה:
