דפי מאורות (5775-42)

[...] על רקע הכלכלה המודרנית, שמיטת כספים היא רעיון הנראה, לכאורה, אוטופי ולא ישים. הכלכלה המודרנית בנויה על אשראי זמין. האשראי הוא החמצן של הכלכלה ובלעדיו אין מסחר ותעשיה.

 

 

​

משמעותה המעשית של שמיטת כספים עלולה להיות, שבעלי הון שלקחו אשראי וגרפו רווחים נאים, לא יפרעו את חובותיהם, ינצלו את המלווים וינשלו אותם מכל רכושם. כדוגמה נתייחס לבנקים: בקץ שנת שמיטה הבנקים יודיעו לכל לקוחותיהם שכל ההשקעות הושמטו וכולנו נישאר חסרי כל!

האם התורה ציוותה על ניצול ועושק כה חמורים?

לשם כך נועד הפרוזבול שתיקן הלל, למנוע מהלווה להשתמט מחיובו. [...] מטרתה העיקרית של המצוה היא החמלה על האביון ולא להתעשרות קלה על חשבון התרוששותם של המלווים. המנגנון למניעת העושק נרמז בתורה בכך שהציווי נאמר בלשון יחיד, וכפי שנדרש בספרי: "תשמט ידך – ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לבית דין, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם".כלומר, לפני תקנת הלל מי שרצה שחובותיו ייגבו, היה מוסר בפועל את שטרותיו לבית דין, ובית הדין היה גובה את החוב. עם ריבוי ההלוואות המסחריות לא יכלו בתי הדין לעמוד בעומס הרב ולדון בכל שטרי החובות שהגיעו אליהם. התוצאה הייתה הידרדרות מוסרית. אנשים נמנעו מלהלוות, הן הלוואות עסקיות, בגלל חשש מניצול השמיטה לגריפת רווחים לא מוצדקים, והן הלוואת צרכניות, בגלל חשש שהשביעית תשמטן. נוצרה נורמה חברתית כללית של ביטול אחת המצוות הגדולות שבתורה – הלוואה וגמילות חסד [...].

הלל הזקן ראה את המצוקה הקשה והדילמה שבין מצות שמיטת כספים, הנוהגת רק אחת לשבע שנים (ולדעת רבים, החל מבית שני רק מדרבנן), לבין מצוות ההלוואה התדירה והחשובה. והרי עולם חסד ייבנה! לכן עמד והתקין את הפרוזבול.

הלל לא המציא את הגלגל הוא רק השתמש במנגנון משפטי קיים ופישט את השימוש בו. לא כניעה ללחצים כלכליים הניעה את הלל, אלא להפך, שאיפה לתיקון ערכי. התנאים הכלכליים הכניעו אנשים ללחצים חומריים והיה צורך להציל לפחות חלק מערכי הצדק והחסד.

הפרוזבול אינו פיסת נייר שבאה לעקוף מצוה. אדרבה, הוא בא לחזק את המצוה ולא הייתה שום כוונה להשתמש בו שימוש גורף גם כלפי עניים השרויים במצוקה. זו הסיבה שגדולי ישראל בכל הדורות (לדוגמא: ר' יהונתן אייבשיץ – אורים ותומים ס"ז א') קראו לא להסתמך על פטור פורמאלי על מנת להימנע ממצות השמיטה, אלא לעשות לפחות זכר למצווה זו [...].

 

מקורות

מתוך מאמרו של הרב יעקב אריאל שנכתב בתשס"ח ומופיע באתר ישיבה: http://www.yeshiva.org.il/midrash/8577

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחבר:

מכמן, ברוריה