שמיטה - קיום שמיטה על ידי חקלאים במדינת ישראל

דפי מאורות (5775-38)
שאלה שנשאלה בקיבוץ סעד לקראת שנת השמיטה: לאחר שהחלטנו למכור חלקות מסוימות בהיתר מכירה כדי שנוכל לזרוע בהם בשנת השמיטה, האם עדיין קיימות מגבלות והלכות לרגל שנת השמיטה או שניתן לעבוד בקרקע כמו בכל שנה רגילה?
 
 
תשובת רב הקיבוץ, הרב ארי סט: הרב קוק ואחרים הורו גם לאחר היתר המכירה להקפיד ולבצע את המלאכות האסורות מדאורייתא (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) על ידי גוי. את כל שאר העבודות אפשר לבצע כרגיל כמו בכל שנה. במְשקים שכל עבודתם מבוססת על חקלאות עברית, יש שהתירו לבצע מלאכות דאורייתא על ידי יהודי בגרמא בלבד. לקראת השמיטה בתשע"ה פיתחו אנשי מכון צומת קופסאות פיקוד מיוחדות המאפשרות לזרוע בגרמא. פיתוח זה הוא חדשני ומיוחד לשמיטה זו, כיוון שהעולם החקלאי התפתח מאוד ופתרונות שהיו רלוונטיים בשמיטות הקודמות (פתרונות מכניים) כבר אינם רלוונטיים כיום (הכול ממוחשב). גם בסעד נשתמש בפתרונות אלו בשנת השמיטה.
 
מהו "היתר מכירה"?
היתר המכירה בא להתיר ולאפשר לחקלאי היהודי לעבד את שדהו בארץ בשנת השבע לאחר שזו נמכרת לגוי לפני תחילת שנת השמיטה. האדמה נמכרת לגוי לפני ראש השנה של שנת השבע ואז הקרקע נחשבת לאדמת נכרי ומותר לעבד אותה בשמיטה במגבלות מסוימות. לאחר השמיטה האדמה חוזרת לבעליה היהודיים. מכירת הקרקעות לגוי נעשית במרוכז על ידי הרבנות הראשית לישראל. היישוב או החקלאי מעביר לרבנות כתב הרשאה, המרשה ומסמיך את הרבנים למכור את הקרקע לגוי.
ביסודו של היתר המכירה עומדים שני עקרונות בסיסיים: האחד, לדעת רוב הפוסקים מצוות השמיטה בימינו היא מדרבנן ולא מדאורייתא; השני, יבולי שנת השבע משדהו של גוי מותרים בשביעית. על שני יסודות אלו ביססו הרב קוק וחכמים נוספים את היתר המכירה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
מכמן, ברוריה